אחריות אישית לביעור הרע

אחריות אישית לבער את הרע הכללי // דביר יששכר

בעקבות קריאה במקרא בספר דברים, נכתב לקבוצת הלימוד "תורת האדמה" קריאה במקרא לצד מיזם "929 תנ"ך ביחד". אפשר להצטרף לקבוצת הווטסאפ בלחיצה כאן.

ספר דברים הוא נאומו האחרון של משה מנהיגם של ישראל לפני הכניסה לארץ. בנאום זה, משה מספר את ההיסטוריה המשותפת, את מסעם המשותף של בני ישראל ומצווה את העם להמשך דרכם. בפרקים יח-כב מתוארים דבריו של משה בנושאים החברתיים. בין סוגיות נביא השקר, דיני מלחמה, בן סורר ומורה וערי מקלט חבוי עקרון חברתי יסודי ומיוחד. לאחר כמה פסוקים בודדים בסוף פרק יז, בהם מתוארים בעיקר מגבלותיו של המלך, משה לא מזכיר אותו כלל בהתייחסותו לסדר החברתי. הוא מזכיר את הנביא והכוהן את השופטים והשוטרים אך בעיקר הוא פונה לעם. גם בהתייחסותו לבעלי התפקידים הללו הוא מדגיש שאינם נישאים מהעם – "נביא מקרבך מאחיך". משה מצווה את בני ישראל להקים חברה המבוססת על המון העם. לעומת עמים אחרים וחברות אחרות באותה התקופה המבוססות על סגידה למלך ושליטה מוחלטת שלו, משה מורה אחרת.
אחד העקרונות שמשה מכונן את החברה על פיו הוא האחריות האישית של אחד ואחד על ביעור הרע. משה מצווה כל אחד ואחד מבני ישראל "וביערת הרע מקרבך". מילים אלו חוזרות כמה פעמים במהלך קריאת הפרקים בנושאים החברתיים השונים. במילים הללו משה קושר בין הפרט לבין הרע הכללי, הוא נותן לפרט אחריות על עיצוב המרחב הכללי. משה, בעומדו מול העם מצליח לצרוב תודעה שתלווה את עם ישראל לארוך כל ההיסטוריה והיא האחריות האישית של הפרט ביחס למרחב הכללי. כשתודעה זו קיימת בראשם של הפרטים כמובן שזה יעלה למעלה לבעלי התפקידים, למנהיגי העם ולמלך. משה בונה חברה שמושג האחריות בה מתחילה דווקא מלמטה ועולה למעלה. בדרך זו משה מגבש את העם סביב הרעיון מיוחד ומייצר נבדלות אל מול עמים אחרים. כלומר, האחריות האישית הזו בונה גם זהות ושייכות. ציוויו של משה, לבער את הרע מקרבך, יפגוש את האדם הפרטי בכל תחום, במשפט, בצבא, בחינוך ובזוגיות. זו דרכו של משה לייצר חברת מופת.
כיום, לתחושתי, אנחנו חסרים בתודעה זו. אירועי האלימות והרצח בשבוע האחרון לא יכלו להתרחש בתוך חברה שהפרטים בה נושאים באחריות של ביעור הרע. בראש ובראשונה זו משימתו של כל אחד ואחד לדאוג לבער את הרע ופעילותם של גופי הביטחון הם חשובים מאוד אך משניים. זוהי זהותנו העמוקה ביותר.