הכלי שלי זו האחריות שלי // לזכר יהודה פרץ
לזכרו הברוך של יהודה פרץ, מתנדב במשפחת הפראיירים של השומר החדש לוחם גולני, תושב רתמים בנגב, נהרג בתאונת דרכים קטלנית שהתרחשה ביציאה קצרה מלחימה בעזה. יהודה היה מתנדב פעיל ובולט, תמיד עשה את כל מה שיכל כדי להיות איפה שצריך אותו.
מספרת רכזת מתנדבים : "את יהודה הכרתי ממש בהקמות של הצוות, הוא הגיע עם החיוך הענק שלו ונדבק בחיידק של העבודה. תמיד חיפש איפה אפשר לעזור. לא היה יום עבודה אחד שהוא החסיר ממנו. היה לו את השילוב המושלם בין עבודה רצינית ואיכותית לבין זה שהוא היה אהוב וחברותי מאוד. יהודה הביא איתו המון חברים שהגיעו לעבוד גם הם. כל דבר שהיה צריך היה אפשר לסמוך עליו שהוא יעשה על הצד הטוב ביותר."
התנדבות זו זכות:
בנעוריו הגיע יהודה לשטח להתנדב בכל הזדמנות. בבית שלו חשבו שהוא בלימודים, בלימודים חשבו שהוא בבית. והוא היה מתייצב בשטח בכל משק שהיה זקוק לסיוע. לאחר שלירן אלמוסנינו נפל בשביעי לאוקטובר היה יהודה מהתנדבים הבולטים שהגיעו לטפל במשק שלו בכמהין. יהודה היה מארגן משמרות ומתנדבים ועובד בשטח ימים ארוכים. בנקודה מסוימת אפרת בעלת המשק ראתה שהוא עובד במשק באופן קבוע ואחראי וביקשה ממנו להתחיל לשלם לו שכר עבור העבודה. אבל יהודה לא רצה לשמוע על זה, הוא ראה בהתנדבות הזו אחריות לאומית וזכות קדושה.
להיות הנקודה הקטנה בקצה האופק:
באחת הפעמים כנער הגיע יהודה לסייע בהקמת חווה חדשה שהוקמה לשיקום נפגעי טראומה בדרום, אבא שלו יצא לשטח לבדוק מה שלומו וכשהוא פגש את בעל המשק הוא נשאל בחשש: "לא באת לקחת אותו מכאן נכון?" ,"תסתכל לשם" אמר לו החקלאי והצביע: "אתה רואה את שורת הבזנטים שנמתחת מכאן לאורך מאה חמישים מטר? יהודה הוא הנקודה שאתה רואה באופק. את כל זה הוא עשה כמעט לבד." ובאמת גם כלוחם בגולני המפקדים שלו צחקו על הטירונים שאף אחד לא יודע להרים ציליה בשטח ולתקוע מוטות ויתדות, תכלס ישר ויציב, כמו יהודה.
להיות איפה שהכי צריך אותי:
כשהגיעו מתנדבים לשטחים החקלאיים שסביב הבית שלו ברתמים, ההורים שלו ניסו לשכנע אותו שהוא לא חייב לנסוע רחוק, הוא יכול להצטרף למשימות סיוע ליד הבית. אבל הוא ענה להם שהקבוצות שמגיעות נותנות מענה מצוין לחקלאים המקומיים, "אני יוצא למקום שבו הכי צריכים אותי!"
כלי העבודה שלי זו האחריות שלי:
הוא גם היה עוקץ בחיבה את קבוצות המתנדבים שממתינות לעגלת הכלים החקלאיים שיביאו מארגני ההתנדבות. "כלי העבודה שלי זו אחריות שלי" הוא היה אומר, ומקפיד לקחת איתו מהבית כלי עבודה לכל התנדבות שהוא היה נוסע אליה. (הוא היה מפרק את ראש הכלי- הטורייה או המכוש ומכניס אותם לתיק לצד הידית כדי לא להיראות תמהוני בדרכים ובטרמפים. כי אחריות זה לא רק להביא כלי אלא גם להתחשב במי שאוסף אותך בדרך)
