הלך רוח של חונך/ת חבורת משימה חינוכית ארוכת טווח // יעקב נוקד
מעובד על פי קרלוס קסטנדה "כח השקט"
א. סבלנות – אך לא אדישות.
בתהליך ארוך טווח, ישנם תהליכים שמצריכים זמן רב. זמן של הטמעה, שינוי דרכי חשיבה, למידת המציאות ולמידת העצמי, ואימון. לעתים קרובות החונך יגבש עם חניך או הקבוצה תהליך, ולאחר זמן מה ייראה כאילו התהליך לא מתקדם. יש צורך לבחון האם היעד עצמו הוטמע, והאם החלה עבודה עליו. במידה וכן, על החונך לגייס סבלנות וגם להנכיח אותה במציאות, ולעודד את החניך או הקבוצה להמשיך לעבוד. פעמים רבות יהיה צורך בדיוק של התהליך בשלב הזה, וגם הוא צריך להיעשות מתוך סבלנות.
ב. קשיחות – אך לא אכזריות.
פעמים רבות בגלל קושי המשימות החניך ינסה (מתוך רחמים עצמיים וויתור עצמי) להוריד מעצמו עומס מכל מיני סוגים בעזרת פניה לרחמי החונך. קשיחות של החונך תחזיר אותו לעצמו, ללקיחת אחריות מתוך מציאת "מקום האין רחם" העצמי, המביא לתנועה ועשיה אישית מתוך אחריות. קשיחות זו אינה עונש, אלא כבוד לחניך ולמציאות. קשיחות זו מייצרת מרחב עבודה וצמיחה, שבו החניך זוכה בפירות עמלו, מתוך עבודה אישית שבונה את אישיותו.
ג. תמרון – אך לא מניפולטיביות.
פעמים רבות יש צורך בתמרון. מטרת התמרון היא לפתוח את גבולות המרחב להזדמנויות חדשות, שהן עצמן תעצבנה את העשיה של המשימה ואת התהליך החינוכי של הקבוצה. אלו יכולות להיות גם הזדמנויות חדשות לקשרים ולתובנה. יש צורך בעירנות להזדמנויות תמרון, שכן הן קיימות תמיד אך לא תמיד אנחנו מבחינים בהן כי אנו נמצאים בפרדיגמה שייצרנו. כדי להגיע לתמרון טוב כדאי להתייעץ עם שותפים לעשיה, או עם הפורום הכללי בישיבת צוות. לתמרון כח ודינמיקה משלו. בשלב הראשון יש לתכנן אותו היטב, ובשלב שהוא פועל כדאי לתת לו מרחב פעולה מתוך אמון למציאות ולחניכים. פעמים רבות המציאות תפתיע לטובה. תמרון אמיתי רותם את המציאות ומעצים את כוחו של החונך. דוגמה למרחבי תמרון קלאסיים – דינמיקה, שיעורים, מסע שובר שגרה, סידור קבוצות מחדש. יש לשים לב שהתמרון הוא חלק מתהליך פשוט וישר, והוא אינו הופך לעיקר התהליך. בנוסף, יש לשים לב שהתמרון מכבד את החניכים ולא מזלזל בהם או פוגע בהם. התמרון הוא כלי חשוב אך אינו יסוד.
ד. מזג טוב – אך לא ריצוי.
מעבר למסגרת ולתפקידים יש בני אדם. ולפעמים היעדים, המשימה, ואי ההסכמות יכולים להוציא אותנו ממערכת יחסים אנושית, למצבים של אכזבה, תסכול וניכור. הלך רוח של מזג טוב תמיד מחזיר את הדברים למקומם, אנו בני אדם שמנסים לעשות טוב ולהתקדם דרך הפלטפורמה הזאת.
מזג טוב מתבטא במודעות עצמית, ביכולת אישית לשים גבול לכעס האישי על ידי לקיחת דברים בפרופורציות, בניסיון מתמיד להיות אובייקטיבי (ולא סובייקטיבי – מעורב מדי ולא נייטרלי – לא מעורב בכלל), להודות באינטרסים האישיים של החונך, ובחולשותיו. מזג טוב מתבטא ביכולת לחייך, להושיט יד, וליצור קשר אישי בעל "יתרת אמון" ב"חשבון הרגשות" (הרחבה בהמשך). התקשורת לא תמיד חייבת להיות מובנת, אך הכוונה הכללית, כן. ובעומק – מזג אישי הוא ביטוי של רצון החונך לבוא מאהבה – אהבת אדם. לא תמיד זה מצליח, אבל תמיד יש לנסות שוב ושוב כעמדת חיים – לפעול מאהבה.
ה. דוגמה אישית – אך לא בהכרח להיות יותר טוב מהחניך.
דוגמה אישית נתפסת ככח המניע הגדול ביותר. דוגמה אישית נכונה אינה מצב שבו בהכרח החונך יודע לעשות את הכל הכי טוב מכולם. הוא לא בהכרח צריך להיות הכי "מוצלח" מכולם. הוא צריך לבטא בעשייתו ובהלך רוחו את העבודה הטובה ביותר שהוא יכול לעשות בתחומים הרלוונטיים ככל יכלתו. ובכך הוא מבטא קודם כל את הרצון, ואז את המימוש שלו. דוגמה אישית של רצון יכולה להשפיע על החניך לפתח רצון שעימו יגיע רחוק יותר מהחונך. וזאת דוגמה אישית טובה. הדוגמה האישית נוגעת בחונך כאדם, ובחונך כאיש עשיה, ואין להפריד בין הדברים. חלק נוסף של הדוגמה האישית הוא לא רק איך להיות "חזק" אלא גם איך להיות "חלש". ללמוד להודות בטעויות, ולעבוד על חולשותינו.
