העם הספר והארץ// דוד בן גוריון
זוהי ארץ קטנה, קטנה מאוד, אבל הארץ הזאת השאירה רשמים עמוקים בהיסטוריה האנושית, ועוד יותר בהיסטוריה היהודית. ארץ זו עשתה את עמנו, עמנו עשה ארץ זו; ארץ זו לא עשתה שום עם אחר, שום עם אחר לא עשה ארץ זו. ושוב ארץ זו מתחילה לעשות מחדש את עמנו, ועמנו מתחיל שוב לעשות ארץ זו. זהו דבר יחיד במינו — אבל זוהי עובדה….
כאן, בארץ זו, יצרנו את הספר. יצרנו הרבה ספרים. רבים מהם הלכו לאיבוד, כמה מהם נשתמרו רק בתרגומים לועזיים, אך מספר ספרים, כעשרים וארבעה, נשתמרו בלשונם המקורית, בעברית, באותה הלשון שבה אני הוגה בדברי אליכם אנגלית, באותה הלשון שבה מדברים יהודי א״י.
הלכנו בגולה — הוגלינו והורחקנו מארצנו. אבל לקחנו אתנו את ספרינו, את הספר, ובספר הזה, שהיה בשבילנו יותר מספר — כי בו היתה צרורה כל נפשנו — לקחנו אתנו לגולה גם את מולדתנו, כי גם ארצנו זו היתה צרורה בספר, ונשאנו את ארצנו בלבנו, בנשמתנו — ויש דבר כזה שנקרא נשמה, כשם שיש דבר שנקרא גוף, — ושלושה אלה — העם, הספר והארץ היו לאחד, ולעולמים. זה חוט משולש אשר לא ינתק. אין כוח חמרי שיוכל לנתק הקשר שבין העם והספר והארץ.
מתוך דבר ישראל בארצו, עדות בפני הועדה האנגלית־אמריקנית, 11 במרס 1946.
לשיחה:
- מהי הארץ לעם ומהו העם לארץ לפי הקטע?
- מה הקשר בין הספר והתרבות העברית לבין העם והארץ?
- כיצד הקשר הזה מתחדש כיום בעיניך? מה לנו ולקשר זה בחיי המעשה שלנו?
