לקריאה או הורדת הדף ללחוץ כאן
מתוך הפתיחה למנחה:
חבורות של שותפות רעיונית ופעולה משותפת הן אחד הכלים המרכזיים ליצירת שינוי חברתי עמוק ומתמשך. הן מחברות בין היחיד לבין הכלל, והופכות רצון טוב ורעיונות גדולים לכוח שפועל במציאות.
במדינת ישראל, רעיון הקבוצה והמשימה אינו רק תפיסה חינוכית — הוא יסוד היסטורי וערכי שעליו קמה החברה כולה. מראשית ההתיישבות, דרך עבודת האדמה והקמת הקיבוצים והמושבים, ועד להגנה על היישובים והמדינה, החברה הישראלית נבנתה סביב קבוצות של אנשים שלקחו על עצמם משימה משותפת, חיו ופעלו יחד, ושמו את הכלל לפני הנוחות האישית. ההגנה, החקלאות והעבודה המשותפת לא היו רק אמצעים לקיום — הם היו דרך חיים.
בתוך חבורת משימה מתפתח חוסן אישי וקבוצתי כאחד. פיתוח מסוגלות פיזית ומנטלית איננו מטרה בפני עצמה, אלא תנאי ליכולת לעמוד באתגרים, להתמיד בעשייה, ולהחזיק משימה לאורך זמן. כך נוצרת סביבת השפעה מכפילת כוח — מרחב שבו האחריות ההדדית והמאמץ המשותף מאפשרים לקבוצה לעשות יותר ממה שכל יחיד היה יכול לבדו.
חבורת משימה פועלת מתוך שותפות עמוקה ולא מתוך היררכיה. אין בה מעמדות, ואין בה צופים מן הצד. אחדות נוצרת מתוך עשייה משותפת, ועל מנת לבנות עם מאוחד אנו מחוייבים להיות חלק מחבורות משימה.
