תקופת הפורים, "ימי שמחה" – מלאכת החקלאי הפנימי / רינה בן־נר
נטייה רווחת בחיים היא שכדי להתגבר על מכשולים עלינו לראות את החוסר ומתוכו לצמוח. מה אין לנו? מה עוד לא הצלחנו? מה לא הספקנו? במה אנחנו לא מספיק טובים? – ומשם נשפר. בבסיס ההנחה הזו עומד גם קושי לקבל את עצמנו כפי שאנו. לעומת קושי זה, חלק מהלך הרוח של חג פורים הוא להגיע למי שאנחנו מבעד להסתרות למסכות ולתחפושות. מגילת אסתר מלשון הסתר.
מדוע כל כך קשה לנו למצוא את מי שאנחנו באמת? דברים שעברנו עוד בהיותנו צעירים מאוד גרמו לנו להסתיר את מי שאנחנו באמת. זוהי התנהגות טבעית עד מאוד, מתוך כך שהיא טבועה בנו. לא פשוט להיות "אנחנו" בפשטות.
אם נתחיל לגלות בתוך עצמנו את מה שכבר נמצא בתוכנו, אבל טרחנו להסתירו; אם נסתכל פנימה במקום החוצה – נחזק את מה שיש ונכיר בפנימיות שלנו כמקור של חיים. זו היכרות עצמית שמנביעה בתוכנו את מעיין השמחה.
בחודש אדר מרבין בשמחה. אנו מבצעים את מלאכת החקלאי הפנימי. החקלאי זורע וצריך להרפות ולתת לדברים להיות. ימי הפורים הם ימים ירוקים. אנו מרבים בנטיעות וזריעות של שמחה ומגדילים את החלק הזה בתוכנו. אין זה אומר שעלינו להיות שמחים תמיד אבל עלינו לזרוע ולהניח כוונה של שמחה בחיינו, לתת לדברים להיות, להחזיק תקווה – ולקשור את הכוונה לשמחה קיימת בשורשים הפנימיים שלנו. נטיעת השמחה בלב היא חיזוק של משהו שכבר קיים.
דווקא בימים של קושי וכאב ניתן לפתוח פתח לשמחה המושרשת בין כה וכה בתוכנו, שהיא חלק מהיותנו חיים. להרבות שמחה אין זה אומר להכחיד כאב ועצב. אם נתרכז בתודעת היש ולא במה שאין וחסר, נראה כיצד לצד הנטייה לתקן, מתגלה מה שמוסתר בתוכנו ומתחדש מה שכבר קיים בנו.
