לובשות מלכות- אסתר המלכה וגיבורות העת הזו // עינט קרמר
השנה, אין צורך לחפש מדרשים כדי להמחיש את מגילת אסתר – יש לנו מגילות חיות ללמוד מהן. נשים שסיפוריהן משקפים גבורה לא בשל הטרגדיות שפקדו אותן, אלא משום שבתוך הכאב הן לבשו מלכות ובחרו לעשות טוב. כוחן טמון באמפתיה, בסולידריות ובמחויבות לקהילה ולעם – תכונות הנתפסות כנשיות, אך למעשה מאפיינות את רוח ההתגייסות האזרחית של התקופה האחרונה. תכונות אלו אינן צריכות להישאר רק במרחב החברתי, אלא גם להיות נוכחות בהנהגתנו.
אסתר נחטפה מביתה, לצד בתולות רבות נוספות, ונלקחה אל ארמון אחשוורוש – אותו שליט שהורה בקלות דעת על חיסול עם שלם. קשה לדמיין מה היא עברה בהרמון, אך בתוך השבר האישי היא נענתה לקריאה של עמה, הנמצא בסכנה. "ומי יודע אם לעת כזו הגעת למלכות?" – אין לנו דרך לדעת את פשר האירועים או את תוצאות מעשינו, אך יש לנו את הבחירה: האם להתנער מהטרגדיה או לצמוח מתוכה. בשומר החדש אנחנו קוראים לזה "אומץ אזרחי" – ההבנה שהימנעות מפעולה עולה במחיר כבד, לנו ולחברה כולה.
אסתר בחרה ללבוש מלכות, אבל היא לא הייתה לבד. היה לה אמון במרדכי, שדאג לה בשנות השבי. היא ידעה שכאשר תבקש "לך כנוס את כל היהודים" – הם יבואו. זה בעיניי המסר של המגילה: הכוח של גברים ונשים לפעול בתוך קושי מתמשך, מתוך ידיעה שיש להם גב – שהם חלק מעם שהוא גם משפחה. כמו שאמרה ללי דרעי כשנשאלה איך היא עוד פונה לריבונו של עולם אחרי שאיבדה את בנה: "אני אוהבת אותו, לא בגלל מה שעשה לי, אלא בגלל העם שהוא בחר."
לאחר הניצחון, אסתר יוזמת "משתה ושמחה", חגיגה שיוצרת את הכוח של ה"יחד", שמניע לפעולה משותפת ומוביל גם לשמחה משותפת. "משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים" – שמחה שנבנית מחיבורים, מדאגה לחלש, ומהידיעה שהאדם שחוגג איתך הוא גם זה שילחם לצידך ולמענך. אולי השמחה הזו תיצור מציאות שבה האור יגבר על החושך.
יהי רצון שכפי שקיימנו את ההתכנסות להגן על נפשנו, כך נזכה גם ל"ונהפוך הוא" – שהכל יתהפך לטובה. שנכניע את אויבינו במהרה, שהחטופים והחטופות ישובו בריאים ושלמים, ושנזכה לחגוג יחד, בשמחה, בחיק המשפחה, הקהילה והעם כולו.
