לעשות ולהיות נס // ראם וייס
מעניין לחשוב – כשאלכסנדר זייד יצא בלילות לשמור על כרמי זכרון יעקב, האם ידע שהוא כותב היסטוריה? האם דמיין שיום יבוא, ובצלו של פסלו המשקיף על עמק יזרעאל, תתחיל משם את מסעה תכנית חינוכית על שמו -תכנית של בני ובנות מכל החברה, שבוחרים ללכת בארץ, לעבוד את אדמתה, ולדבר יחד על ערכים.
יהודה עמיחי כתב פעם: "מרחוק כל דבר נראה נס,/ אבל מקרוב גם נס לא נראה כך./ אפילו מי שעבר בים סוף בבקיעת הים/ ראה רק את הגב המיוזע של ההולך לפניו…"
אני הרגשתי השנה – שאני חלק מנס. אולי לא תמיד רואים אותו. לפעמים זה רק הגב המיוזע במסע, או העייפות אחרי יום בשטח. אבל זהו נס – של אנשים שבוחרים לצאת מאזור הנוחות, לפגוש את השונה מהם, ולבנות יחד משהו שהוא גדול מהם, לא למען עצמם.
אחד הרגעים שבהם זה התחדד לי במיוחד היה בטיול הנודד – מים אל ים. שבוע של הליכה, עם תיק גדול שמשפשף את הכתף והגב, יבלות שמזכירות כל צעד, ורגליים שלא ברור מאיפה ימצאו עוד כוח. לי זה לא היה פשוט – ולפעמים גם לא כל כך כיף. ובכל זאת – המשכנו. הלכנו. לא רק כי היינו צריכים להגיע ליעד – אלא כי ידענו למה אנחנו הולכים. ועם מי אנחנו הולכים. אני רק יכול לדמיין מה היה הלמה של כל אחת ואחד מכם. אבל הלמה שלי – היה אתם.
את, שבחרת להיות כאן. אתה, שבחרת להשקיע, לוותר גם על דברים חשובים, ולהתמודד. אתם, שהמשכתם ללכת גם כשכאב – בנב, ברגליים, והכל עם חיוך ואווירה טובה. טוב… אולי לא רק את ולא רק אתה. אלא גם כל מי שתפגשו בדרך – כל מי שתרגישו שניתן להשפיע גם עליו, לשנות משהו קטן או גדול בעולם. אני רוצה לבקש שתשאלי את עצמך: מה היה הלמה שלך? למה את היית מוכנה לעבור אתגרים, לוותר על נוחות, ולפעמים גם על דברים חשובים? מה גרם לך להמשיך?
מספרים על שלושה בנאים שעבדו אחרי השרפה הגדולה של לונדון. כשהשיבו לשאלה "מה אתה עושה?", הראשון אמר שהוא מניח לבנים. השני אמר שהוא בונה קיר. אבל השלישי, בעיניים נוצצות, אמר: "אני בונה את לונדון." כשאני מסתכל על מה שקרה כאן השנה – אני יודע: בנינו כאן משהו גדול…
בתוך מציאות קשה – של מלחמה שנמשכת, של חטופים, מילואים, ואי-ודאות – זה לא מובן מאליו. אבל זה עוגן למה שאמיתי. אני מאמין שזה נס.
מתוך דברי חברים תכנית זייד תשפ"ה 2025 .
