מקבלת את שאת נותנת //חנה סנש
מִתְרוֹצְצִים בְּקִרְבִּי "כֵּן" ו"לֹא" גַם יַחַד, מְשִׁיכָה וּדְחִיָה, אָנֹכִיוּת וְהַרְגָשַׁת שֻׁתָפוּת. לִפְעָמִים אֲנִי מַרְגִישָׁה אֶת עַצְמִי כְּעֵין שָׁלִיחַ, שֶׁתַפְקִיד מֻטָל עָלָיו. מַה הוּא הַתַפְקִיד – לֹא בָּרוּר לִי (וְהַלֹא לְכָל אִישׁ תַפְקִידוֹ בַּחַיִים). כְּאִלוּ אַרְגִישׁ חוֹבָה כְּלַפֵּי אֲחֵרִים, כְּאִלוּ אֲנִי חַיֶבֶת לָהֶם דָבָר. וּפְעָמִים נִדְמֶה לִי שֶׁכֹּל זֶה שְׁטוּת. מַה טַעַם לְמַאֲמַצָיו שֶׁל הַיָחִיד, וְלָמָה זֶה אֲנִי? מִי אֲנִי וּמָה אֲנִי שֶׁתַפְקִיד כָּזֶה יֻטַל עָלַי? לַעֲשׂוֹת אֵינֶנִי יְכוֹלָה, וְלֹא לַעֲשׂוֹת דָבָר, רַק לְהִסְתַּכֵּל מֵרָחוֹק – גַם כֵּן אֵינֶנִי יְכוֹלָה… אֵינֶנִי יְכוֹלָה לְהַשְׁלִים עִם זֶה שֶׁהַכֹּל יֵלֵךְ לָאִבּוּד, יֵהָרֵס, מִבְּלִי שֶׁתִהְיֶה לָנוּ מְעַט הַשְׁפָּעָה עַל מַהֲלַךְ הַדְבָרִים.
מְטִילִים עָלַי עֲבוֹדוֹת שׁוֹנוֹת שֶׁתוֹבְעוֹת מִמֶנִי לָתֵת רַק מִתוֹךְ ה"מְלַאי" שֶׁלִי, בְּלִי לְהוֹסִיף עָלָיו. עַד מָתַי אֶפְשָׁר כָּךְ? … אֲנִי מְפַחֶדֶת מֵהָרֶגַע שֶׁיִגָמֵר הַמְלַאי – מְלַאי הַמֶרֶץ, הַכֹּחַ וְהָרָצוֹן לָתֵת, מִבְּלִי לְקַבֵּל דָבָר. מָה אַתְ מְקַבֶּלֶת מֵהַחַיִים? רַק אֶת אֲשֶׁר אַתְ נוֹתֶנֶת. וְאָמְנָם אֵין זֶה מְעַט. אֲבָל אֵין זֶה דַי. אַתָה נִכְסַף לְדָבָר נוֹסַף. לֹא רַק חוֹבוֹת. לֹא רַק מְתִיחוּת וְאִידֵאוֹלוֹגְיָה – שִׂמְחָה צְרִיכִים. וְזוֹ כֹּה מְעַטָה. כֹּה אַפְסִית. שִׂמְחָה אֲמִתִית, מִקֶרֶב לֵב – אוּלַי כְּבָר שָׁכַחְתִי אֶת טַעֲמָה.
(מתוך יומנה של חנה סנש)
לשיחה:
- לאיזה קטע אתם יותר מתחברים? למה?
- האם אנחנו אכן מקבלים מהחיים את שאנו נותנים? שתפו בדוגמאות מהחיים.
