נזכרים ונעשים

*נזכרים ונעשים* משבת זכור לפורים. מנפילת טרומפלדור למבצע שאגת ארי, לחזק שמחה וערבות הדדית

היום, התאריך הראשון למרץ 01.03, התאריך הלועזי של קרב תל חי, יום נפילתו של החלוץ טרומפלדור,

מי שהתאהב בדגניה כשהוא עולה ארצה, וכששואלים אותו אנשי דגניה :"מה מצאת כאן?"

הוא עונה להם במשפט: "בדגניה לא מדברים אידאולוגיה, בדגניה עושים אותה יום יום."

"והימים האלה נזכרים ונעשים בכל שנה ושנה", אומרת מגילת הפורים,

משבת "זכור" ועד לטראמפ "איש של מעשים", ועד להיותנו אחראים לגורלנו עושים במו ידינו, מעצבים את עתידנו.

אני כותב שורות אלה מביתי בגליל, משקיף אל עירו וציון קברו של אחד מחכמי הגליל, רבי חנינה בן דוסא (בן ערבה שבבקעת סכנין) והוא מוכר כמי שהיה אומר:

"כל שמעשיו מרובים מחוכמתו, חוכמתו מתקיימת."

המעשה במסורת הגליל צריך להיות מרובה מן החוכמה. לא צריך רק לדבר, ולא צריך רק להיות חכמים ונבונים, אלא צריך גם לדעת לקום ולעשות, למצוא את המשימה הרלוונטית, להתמסר לעשייה של תיקון.

וזה לא מקרה שגם בימים האלה, ימי הפורים, משבת זכור, ומזכרון הנס של ימי הפורים ושמחתם, מיד יוצאים אל המעשה של הערבות ההדדית,

אל "משלוח מנות איש לרעהו", ואל "מתנות לאביונים", מחפשים להגביר את השמחה, בתשומת לב למי שזקוק לסיוע.

בתוך מצב המלחמה זה יכול להיות קשור להושטת סיוע במקלטים, או למשפחות מגויסים ועובדים חיוניים איש במעגלות חברתו.

מגבירים את השמחה איש לרעהו, נזכרים ונעשים בכל שנה ושנה בסיפורים של הימים ההם, ושומרים מחדש גם בזמן הזה.

שיהיה לנו פורים שמח של בשורות טובות.