נשוב לחרוש בשדות בארי

"עוד נשוב לחרוש את שדות בארי" ממורשת יצהר הופמן גיבור ישראל

ביום 7.10.2023 קפץ יצהר מביתו באשחר בגליל, ונלחם בקרבות ההצלה בקיבוץ בארי ובעוטף, ומאז פיקד והוביל את חייליו ביחידה מיוחדת בקרבות גבורה רבים.

רב סרן יצהר הופמן נפל בקרב ביום כ"א בשבט תשפ"ד (31.1.2024). בן שלושים ושש בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בהר הרצל. הותיר אחריו אישה, שני ילדים, הורים ואחים.

 סיפורים מדברי משפחה, חברים ליחידה ושיתופי חברים, ממורשת יצהר הופמן:

 

להשקות שתילים בשדה הקרב

בנובמבר 2023 שודרה כתבה על לוחמי שלדג ובניהם יצהר שהגיעו לבקר את חברי קיבוץ בארי אחרי האסון,  יצהר פונה שם לגיורא חבר קיבוץ שחילצו מביתו ואומר לו כך:  'שלום דיברנו עליך הרבה אחרי האירוע הזה, זה אחד האירועים המכוננים שככה אומרים, אוקיי, יש חיים אחרי האירוע הזה… איך שהוצאנו אתכם מהבית מה שהיה לך חשוב זה להשקות את השתילים, את כל הפרחים שהיו בחוץ. והסתכלנו, ואמרנו רגע יש פה מחבלים בחוץ צריך לעצור אותו להעיף אותו פנימה, והיה שם איזה רגע כזה נכון שאמרנו: 'טוב, שישקה את העציצים, וזה האופטימיות, אני לא צוחק, האופטימיות הזאת באמצע של כמה ימים שאתה נלחם בקיבוץ, לנו היא נתנה את האזימוט הנכון." (בהמשך תקופת הפעילות בגזרת העוטף כשהקיבוץ כבר היה מפונה יצהר שלח חייל כל שבוע שידאג להשקות את העציצים של גיורא, כמו כל דבר שהוא עשה, הוא עשה עד הסוף.) דווקא את הרגע הזה החי והיפה נשא איתו יצהר מתוך הקרבות הקשים בקיבוץ בארי ובחר להנכיח אותו במפגש עם חברי הקיבוץ. זה רגע קטן, היו ודאי רגעים הרואיים ממנו, אבל הוא מדגים כיצד יצהר הפנה את המבט ברגעים כל כך קשים לאופטימיות, לשפיות, לקדושת החיים. זה רגע שחושף אנושיות ומנהיגות.

 

• מה מסמלת השקית הצמחים בבארי עבור יצהר? איזה רגעים טוענים אתכם בכוחות חיים ואפטימיות בתוך התמודדות עם אתגרי החיים שלכם?

 

משימות מתחילות בקטן

יצהר גדל במשפחה ברוכת ילדים בה בכל שישי, לכל ילד מבני המשפחה הייתה משימה משלו. ויצהר מילדות צעירה קיבל אחריות על- ניקוי עלי העציצים ובצמחי הבית. בכל שישי מגיל צעיר הוא התייצב עם סמרטוט וניגב אבק והבריק כל עלה מצמחי הבית המפוארים. ברצינות, בתנופה, ובשמחה. כל שבוע עם כניסת השבת, נצצו כל העלים בברק של טיפוח של תשומת לב, בזכות עין הטובה של יצהר הצעיר שלימד פעם בשבוע את המשפחה שתשומת לב לדברים הקטנים היא פתח של שמחה פשוטה.

• בעקבות יצהר, מה המשימות הקטנות שאנחנו לא משקיעים בהן מספיק? אלו שאם נשקיע בהן יותר נרבה בשמחה?

 

לשאוף להיות טוב יותר, אדם לוחם ומפקד- בדרכו של יצהר  –להחזיר לכאן את בקשת הסליחה

מתוך זכרונות חייל וחבר ליחידה : יצהר היה דמות, יצהר היה סמל, יצהר היה מפקד גדול אבל לפני הכל הוא היה אדם. אדם ענק שמדבר בגובה העיניים, מספר אחת בהכל אבל הצנוע ביותר, מפעל של ביצוע משימות רבות ומגוונות, עם יכולת דיוק וירידה לפרטים כאילו זו המשימה היחידה. שילוב מושלם של אדם לוחם ומפקד. ראשון תמיד ללא פחד ללא היסוס לדעת להיות מפקד בכיר לאשר תוכניות ולקבל החלטות קשות ובין רגע לרדת למטה ולעבוד בידיים ולהתלכלך בפועל. יצהר ידע לחזור הביתה גאה אחרי מבצע גדול ומוצלח ולהיות האדם הפשוט שמנקה את הבית משחק עם הילדים מכין קפה לכולם אבא ובעל מהטובים ביותר פשוט כזה שאתה רוצה רק להיות איתו ולצידו. ליצהר הייתה הבנה ברורה של למה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים, ולגרום לנו להאמין בזה, ולסחוף את כולנו יחד איתו. לתת לנו את זריקת המוטיבציה שאנחנו צריכים בדיוק ברגעים הקשים והמורכבים, ליצהר לא היה משנה איזה דרגה אתה או באיזה תפקיד אתה הוא היה עם כולם בגובה העיניים, להיות טוב לתת תמיד הכל, לרצות להיות עוד קצת יותר טוב להשתפר, ללמוד להבא, כל אלו היו דרך החיים שלו אני עדיין לא מבין איך הוא עשה כל כך הרבה דברים ועדיין הוא עשה את כולם כל כך טוב. להיות ליד יצהר זה מצד אחד קשה כי הוא מציב לך סטנדרט שהוא כמעט בלתי אפשרי אבל מצד שני הוא לא נותן לך את ההרגשה שאתה לא טוב, אתה טוב רק צריך לשאוף להיות טוב יותר… בנושא של השיחה של יצהר עם תושבי בארי בשאלה מי ביקש מיצהר לנסוע לים המלח ולעשות את השיחה עם ההתנצלות המפורסמת משורדי קהילת בארי,  בתור מי שהיה צמוד ליצהר ביחידה ובכלל ובטח בתקופה הזו יכול להגיד שלא רק שאף אחד לא ביקש ממנו הוא גם לא הספיק להתלבט על זה בכלל, אפילו אני, שהייתי איתו שעה קודם לכן לא ידעתי שבכזו מהירות הוא קיבל את ההחלטה לנסוע לשם ולהתמודד עם הדברים הקשים ביותר ללא היסוס זה משהו שמאוד מאפיין את יצהר הוא ידע בדיוק מה להגיד מתי להגיד ואיך להגיד לא משנה כמה זה כואב מפחיד או לא נעים הוא יודע שזה הדבר הנכון לעשות אז זה מה שהוא עושה והמדהים הוא שבכל כך הרבה תחומים הוא ידע לעשות את זה לעשות את הדבר הנכון הייתה לו היכולת לראות את הדברים במקרו ולהבדיל בין העיקר לתפל, האינטואיציה שלו הייתה תופעה.

• מה נוכל ללמוד וליישם בעקבות מורשת יצהר?

*

קדושת החיים כמצפן 

יום לפני שיצהר נהרג, במהלך המלחמה בעזה, הפלגה של יצהר מבצעת משימה של סריקה של איתור מבנה בלב אזור מאוכלס שפונה והפך לשטח לחימה. לפתע בקומה של העליונה של הבניין רב הקומות, יצהר והלוחמים מאתרים אישה זקנה ונכה, מרותקת לכסא גלגלים, שננטשה מאחור לגורלה המר על ידי בני משפחתה.

יצהר מקבל החלטה לתכנן יחד עם החיילים פתרון לפנות אותה, למרחב אזרחי. הם נשארים בלילה במרחב סמוך אליה ומשגיחים עליה, ולמחרת בבוקר מצאו דרך להוציא אותה למקום בטוח. יצהר עצמו מוביל את הזקנה במדרגות אל כיסא הגלגלים שהורד למטה, והקשישה מחולצת משטח הלחימה.

• ערך קדושת החיים, משמש את יצהר כמצפן ומניע לפעולה, גם בלחץ משימות הלחימה. כיצד ההשראה מסיפור זה עשויה לסייע לנו באתגרי חיים בשגרת היומיום שלנו?

 

*

שומר עצמי/ שומרת אחי

מפי האחות עינב הופמן: …בעשירי באוקטובר, כשיצאת מהתופת של המלחמה בקיבוצי העוטף, התקשרת אלי ב 07:00 בבוקר. אמרת לי "אני פועל לפי הפרוטוקול של מניעת פוסט טראומה ואני צריך לספר לשלושה אנשים. את מוכנה להיות אחד מהם?" ואז סיפרת על מה שעברתם בבארי, על המראות ועל מציאות הזויה ודילמות שהתמודדת איתם והחלטות שקיבלת ואתה מצטער עליהם אמרת שאולי היית יכול להיות יותר טוב ולעזור יותר. סיפרת ובכית כמו שאף פעם לא שמעתי אותך. ואז פתאום השתנה הטון ואמרת "טוב. נגמר לי הזמן. אני צריך לחזור להיות קצין. ביי". השיחה הזאת נשארה בינינו כמו אינספור שיחות שהיו רק שלי ושלך. היו לנו את הזמנים שלנו – על פק"ל קפה באיזה יער או בפינת עישון כלשהי עם סיגריה ביד. דאגנו שיהיה לנו לפעמים זמן איכות… יצאת למחמה הכי צודקת שיש. יצאת להגן על החיים שלנו כאן. ידעת לאן אתה הולך וגם ידעת שזה יכול להיגמר רע. אנחנו עוד נקום ונתחזק ונמשיך לבנות ולתקן את המדינה ונעשה הכל כדי לשמור על אותה אחוות לוחמים/אחים שהייתה כ"כ חשובה לך בכל החברה הישראלית ונביא אותה לאזרחות כדי לשמור על אחדות העם והמדינה. אין לנו ברירה. אנחנו נקום וגם נעשה. ואתה – את הלב שלך נתת. יותר מידי נתת. נוח על משכבך בשלום אנחנו כבר נמשיך אותך אחי האהוב.

• שומרת אחי- להרים טלפון, להושיט יד, לתת כתף, ולהיות פתוחים לבקש סיוע מאחרים- למי אנחנו פונים כשקשה לנו? איך נוכל לחזק תשומת לב לסביבה שלנו למי שצריך לשתף? למי שנמצא במצב מאתגר?

 

*

לשמוח תמיד ביחד

ע"פ בני הדודים מורג וכפיר:

ידענו הרבה מידיי כאב, ואתה דאגת תמיד שגם השמחה לא תחסר . לשמוח את ההיות. לשמוח את היחד. ידעת לזקק שעה חשובה ולהגביר אותה. ובשמחות המשפחתיות קרעת את רחבות הריקודים. כמו אין אתמול ואין מחר. רק לשמוח כאן ועכשיו. ומושך איתך כל מי שסביבך ללב. לב המעגל. במנהיגות, באור, בחיוך, ברגישות, בנגישות, בקטן, בטבעי, בפשוט. ומרוב שכך, זה זהר כל כך. העיניים שידעו לצפות למרחוק, לשרטט בניינים חשובים ומהלכי מלחמה, ראו גם את הקרוב והאנושי והיומיומי . והרגליים הנטועות כ"כ באדמה, שהובילו אחריהן לוחמים ורצו על גבעות בעזות וקשיחות , ידעו גם לרקוד בקלילות ושחרור ושמחה. אבל לא לבד. תמיד ביחד.

הכינוי של יצהר בחבר'ה היה א. הרמות (אחראי הרמות) כי בכל האירועים הוא תמיד היה זה שמרים את הכלה/חתן של השמחה. וגם אצלנו במשפחה הוא במרכז המעגל מכניס את בעלי השמחה לרקוד. "עושה שמחה" כמו שסבתא שלו הייתה אומרת

* הרגלים קטנים של שמחה- כיצד נוכל להגביר בחיים שמחה ברוח יצהר?

 

מלך הפרגונים!

שבי החבר:

"יצהר היה מפרגן דגול! תמיד היה מפרגן מכל הלב. עדיין עד היום כשאני מפסוט על עצמי אני שומע אותו אומר לי "יה מלך!!" ומקבל כוחות ממנו, הקול הזה שלו עדיין נמצא, עדיין חי!".

• תנו לעצמכם 'פרגון-יצהר', תגידו לעצמכם או למישהו אחר שנמצא כאן "יה מלך!!!" ושתפו אותנו על מה פרגנתם. הקול הזה שלו עדיין חי!

*

להתחבר לאדמה ולנוף שליד הבית

החבר אלקנה:

"תמיד אזכור אותו מוקסם מהנוף, מחובר לאדמה. אני זוכר טיול אופניים בצפון שיצאנו אליו יחד, ואני לא אשכח איך הוא מצלם את הנוף והוא צוחק עם האופנים המצ'וקמקות שלו כמו ילד קטן. ואני זוכר את עצמי מקנא בו שככה הוא משוחרר ופשוט נהנה מהנוף נהנה מהארץ, מרגיש את השטח והיופי והחופש שנמצאים פשוט בחוץ ליד הבית."

• שתפו בנקודת נוף שנמצאת ליד הבית שלכם וחשובה עבורכם. מתי פעם אחרונה בקרתם שם?

 

אמונה בדרך

החבר לירן:

"במלחמה שנינו היינו מילואימניקים בעזה ויצא לנו לשוחח בהפוגות בבית למשל סיפרתי לו שהיינו בבית משפט של עזה, והוא אמר לי "כן..אנחנו כבשנו וטיהרנו את המקום.." חחח אמרתי לו "תודה שכבשת את המקום הזה בשבילי", ואני זוכר שיחה אתו בשאלה "מה מספרים לילדים? לשתף אותם שאנחנו במצב מסוכן? להכין אותם לאפשרויות קשות?" הדעות שלנו בשיחה היו חלוקות, אני זוכר טוב מאד את השיחה. העניין הוא שאני לא יודע אם הוא לא פחד, אבל אני יודע בוודאות שהוא היה מלא אמונה וידיעה עמוקה על המקום ממנו הוא מגיע ואליו הוא הולך. אני בטוח שהוא זכר מצוין בשיחה הזו קרבות ומקומות מסוכנים וכדורים שורקים לידו אבל היתה בו איתנות ויציבות הכי עמוקות שיש, והאמונה הזו בדרך ובשליחות הייתה חזקה בהרבה מהפחד."

• שתפו בנקודות של "אמונה בדרך" שיכולות לעזור לכם להתמודד עם פחדים.

 

סדרי עדיפויות

החברה מאיה:

מה שלקחתי מיצהר זה את היכולת להקדיש את הזמן ברצינות גם לפנאי ולשמנת של החיים. לחברים, לטיולים בטבע. זה רציני, הוא עבד בקשרים עם מי שהיה לו חשוב, הוא עבד בלהשקיע בכיף ביחד. וזה משו מאד חשוב שלקחנו ממנו. היה לו סדר עדיפות והוא ידע שמשפחה וחברים זה מה שחשוב. הוא ידע לעבוד והוא ידע לעשות את המשימות והוא לא התבלבל ממה שחשוב. לשים בראש את המשפחה והחברים.

• שתפו בדוגמאות לסדר עדיפויות נכון מבחינתכם, תנו דוגמא להתמודדות שסדר עדיפויות כזה מחייב להתמודד.

 

להתגבר על אי הנוחות

החברה מרב:

"אני זוכרת שיצאנו לחוויה בכנרת, ואני זוכרת שפחדתי להשאר לישון עם כולם, ולפני שהלכתי הביתה ונפרדתי מהם, שאלתי את יצהר "ת'אמת לא בא לך מיטה לישון הלילה כמו בנאדם?" ואני זוכרת אותו עונה לי "מה קרה לך, כיף לי, אני אוהב את הלא נוח הזה, אני שמח." ולקחתי ממנו את הקצת מאמץ להנות מהאין-תנאים אבל זה שווה כל חוסר נוחות, וגם כשאין כוח להבין ששווה להשקיע. ובפעם הבאה כבר נשארתי לישון בשטח כי מה שהוא אמר לי אז ממש נשאר איתי."

• שתפו בדוגמא של התמודדות עם חוסר נוחות שהשתלמה לכם מאד.

 

להצית את האש ביחד, לעזור

החבר רועי:

"לפני כמה שנים נטעתי עץ זית בחצר שלי ובמשך כמה שנים העץ היה צעיר ולא ממש הוציא פרי. והנה אחרי שנות ההמתנה באה שנה שהעץ הביא המון זיתים והתארגנתי עם הילדים למסוק אותו. אממה, איך שהתחלנו לעבוד בקטע ממש לא צפוי, טראח שבר ענן וגשם של יורה, התבאסתי וכבר חשבתי להתקפל, אבל פתאום במקרה אני רואה את יצהר חוזר עם הילד מחוג כדורגל ורואה אותנו מהמדרכה, ברגע שהוא ראה אותי בסיטואציה הזו, מיד הוא נרתם יחד עם הילד לעזור, ומצאנו את עצמנו מוסקים ביחד ונהנים, והוא בכלל היה בדרך לעניינים לגמרי אחרים, אבל ברגע שהוא ראה אותי צריך עזרה בלי שאלה בכלל הוא שינה תוכנית מיידית כדי למסוק איתי ולעזור לי. ורק כמה זמן אחר כך כשנכנסתי לנחם בשבעה שלו, פתאום קלטתי זה השם שלו! יצהר! שמן הזית המאיר. איש של שמן טוב שיודע להצית את האש עם החברים שסביבו ועם החיים שלו."

 

• שתפו בנקודות שהצתתם אור של עזרה למישהו בקרבתכם שהיה זקוק לסיוע שלכם.