עומק הלב בידיעת הארץ // אהוד בנאי
מעבר לידיעת הארץ הרגילה, הגיאוגרפית, יש לי צורך לדעת את הארץ גם בעומק הלב שלה, אני רוצה להבין מה קושר אותי אל המקום הזה, מעבר להיסטוריה ולזהות, מעבר למדינה ולשבטיות. האדמה היא גוף. ובתוכה נסתרת הנשמה. שימו לב אל הנשמה. שלא תהיה שממה. התורה מספרת לנו שיש לאדמת ארץ ישראל תודעה. גילוי טפח מנשמת האדמה חיוני כרגע מאוד. יש דחיפות בדבר עכשיו, להבין מה היא אומרת לי. נשמת ארץ התנ"ך, ארץ הקודש, ארץ שהיא עכשיו שטח אש אחד גדול. מה היא מבקשת. מפני מה היא מזהירה.
מעבר לדברים שכתובים אצלנו בכתובים, שאפשר לראות בהם מעין חוזה עם בעל הבית, אני נותן גם לתחושת הלב להוביל אותי ומרגיש שמסתתר כאן משהו מתחת לפני השטח. תמיד למדנו בשיעורי ידיעת הארץ שארץ ישראל היא מסדרון בין יבשות -אפריקה, אסיה, אירופה. כל כך הרבה עמים חלפו במסדרון הזה. ידיעת הארץ לעומקה מגלה שארץ ישראל היא גם מסדרון רוחני, מעבר מתודעת עבדות אל מרחב של חירות. פרוזדור מעבר מחושך לאור.
הקו של הירדן, מהים המלוח, ים המוות, ים של דמעות, אל הכינרת המתוקה והמאירה הוא לא רק תוואי של נהר, זה סימן דרך, זה כיוון מחשבה, תיקון של הנפש ושל הלב.
(מתוך 'ספר הבצלים הירוקים' בהוצאת כתר, באדיבות המחבר)
המקור מוקדש לזכרו הברוך של אביב אצילי שנפל בקרב כשיצא להגן על קהילתו בקיבוץ ניר עוז בשביעי באוקטובר. אביב היה מעמודי התווך של קהילת ניר עוז, ניהל מוסך לציוד חקלאי בקיבוץ. הוא היה צייר, רוכב אופניים, אהב מאוד חקלאות ואת הנוף של הנגב. ביומן אישי שפורסם באתר הארץ כתב אביב על "יום בחייו": "למרות שלא תמיד קל לי לגרד את עצמי לרכיבה לפני או אחרי יום עבודה, נופי האזור, האווירה והחברים לדרך הופכים את העניין לתענוג גדול…כמעט תמיד היציאה לשטח עושה לי טוב על הלב. כשיוצא לי לראות את הזריחות והשקיעות המרהיבות בערבות הנגב, כמעט תמיד אני מצליח להרים את האף מעל האבק ולספוג את עוצמת היופי."
לשיחה:
- מה ההבדל בין מושג "ידיעת הארץ" השגור, לחוויית עומק הלב בידיעת הארץ לפי המקור?
- כיצד חוויות של עבודת אדמה מתחברות להלך הרוח הזה בעיניכם?
- שתפו בחוויות אישיות שלכם ברוח המקור. שתפו בעצות אישיות- איך להתחזק בהליכה בדרך כזאת?
