עלייה // גיא גורן
שלושה חברי ילדות יצאו לטיול מסע בנגב המדברי. בהגיעם אל עלייה גדולה וארוכה עצרו השלושה ללגום מעט מים ולתת מרגוע לרגליים לקראת האתגר הקרב ובא. הייתה זו עלייה מאיימת, מפניה הזהירו מטיילים רבים אותם פגשו החברים במהלך מסעם המדברי. שלושת החברים שרכו היטב את שרוכי הנעליים, מתחו את רצועות התיק והחלו את הטיפוס בעלייה. לאחר שעות של טיפוס שנעשה בדממה מוחלטת הגיעו השלושה לפסגה והתיישבו אל מול הנוף עוצר הנשימה.
האחד שאל את חבריו בסקרנות תמימה, "מה עבר לכם במחשבות באותם רגעי קושי כשהרגליים כואבות והגוף מבקש לחדול? מה נתן לכם את הכוח להמשיך?"
החבר הראשון השיב, "השיטה שלי ברורה מאוד, אני מביט כל כמה רגעים לאחור, כך אני רואה את הדרך שכבר עברתי ומתמלא כוחות לדרך שעוד תבוא".
החבר השני השיב, "השיטה שלי ברורה מאוד, אני מביט כל כמה רגעים לפנים, כך אני רואה את הדרך שעוד נותרה, את הפסגה המתקרבת ומתמלא בכוחות לדרך שעוד תבוא".
החבר ששאל את השאלה הגיב לבסוף, "השיטה שלי היא להסתכל לצדדים".
"להסתכל לצדדים?" תמהו החברים יחדיו בקול מסונכרן. "מה יש מצדדיך?"
"אתכם, חבריי למסע" השיב החבר הסקרן, "אני מביט כל כמה רגעים לצדדים, כך אני רואה את החברים שלי למסע, את המאמץ והכוחות שלכם ומתמלא בכוחות משלי לדרך ש תבוא"
גיא גורן הוא רכז הדרכה מחוז דרום בתנועה החדשה
- מה הטקסט מעורר בכם/ן?
- מה דעתך על שיטות ההתמודדות עם העלייה של שלושת החברים? לאיזו התחברת?
- מהי ה"עלייה" עמה את/ה מתמודד/ת היום?
- לאן את/ה נוהג/ת "להסתכל" במצבים מאתגרים? אל העבר/הווה/עתיד?
- האם יש שיטות נוספות להתמודד עם עליות שכאלה?
#אהבת הארץ #חברות
