עשרה בטבת ונקודות העיוורון // הרב שטיינלץ, גלעד שגב
יום עשרה בטבת הוא ציון לתחילת המאורעות של החורבן, ובמידה מסוימת הוא מבטא את התהליך שנראה שלא הייתה דרך לעצור את תוצאותיו מזמן זה והלאה. הוא כשלעצמו היה רק התחלה של תהליך – תהליך מפחיד, משום שההמשך שלו הוא רק תולדה במעט בלתי נמנעת מנקודת הראשית הזאת. אם אפשר בכלל להפיק מוסר השכל ממאורעות באלה, הרי הוא באיום שיש בכניסה לתהליכי הרס, שלאחר שהם מתחילים הם מתעצמים והולכים עד לחורבן גמור. תמיד אפשר להרהר, אמנם לאחר מעשה, אם אפשר היה באותה שעה לשנות את מהלך הדברים. ייתכן שהדבר היה אפשרי בשעתו, אבל בזיכרון לדורות הוא רק מראה כמה נורא שנכנסים למהלך היסטורי מסוים שבעצם סופו המר נעוץ כבר בתחילתו.
הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ
עשרה בטבת , שהוא היום בו התחיל המצור על ירושלים, נקבע בהמשך כיום הקדיש הכללי. הרב שטיינזלץ מבאר את חשיבות המועד בהקשר של ההתחלה של האסון. אומנם האירוע הזה היה ב588 לפני הספירה, שנתיים לפני חורבן הבית. אני מאמין שאנשים שהיו בירושלים אז לא אמרו לעצמם עוד שנתים הכל ישרף פה, אנחנו ובית המקדש ומי שלא ימות יוגלה לבבל וכו. אני מציע לכן שעלינו לקחת את זה לדיון ברמה הלאומית, לקיים חשבון נפש על נושאים עכשיו הם התחלה של משהו שיכול להיות משבר. וכן לרמה המסגרתית, מכינה למשל, תרבות מסויימת שהיא כביכול לא נוראית ויכולה להוביל, למשהו הרבה יותר גרוע. וכמובן שגם להתבוננות ברמה האישית, לפעמים אנחנו עיוורים להתנהגות או התנהלות מסויימת שלנו והצום הזה הוא הזדמנות להסתכל מה נקודת העיוורון שלנו דברים קטנים שבעתיד יכולים להוביל לשבר גדול:
גלעד שגב
