צום עשרה בטבת
עם ישראל היה הראשון שייחס להיסטוריה משמעות מכרעת. רק בישראל, ולא בשום עם מלבדו, נתפס הציווי לזכור כמצווה דתית לעם כולו. "זכור ימות עולם, בינו שנות דור ודור" (דברים לב, ז), "זכור את אשר עשה לך עמלק" (דברים כה,יז) […]
הרבנות הראשית לישראל, בתחילת דרכה של המדינה הכריזה על יום זה כ"יום הקדיש הכללי", לזכר חללי השואה. הסיבה לבחירת יום זה, נובעת מכך שעשרה בטבת הוא היום בו החל מלך בבל להסתער על חומת ירושלים, והתקיימה נבואת המצור הרמוזה ביחזקאל. בהחלטת הרבנות הראשית לקבוע את עשרה בטבת ליום השואה, באה לידי ביטוי התפיסה כי השואה היא הגלגול המודרני של מעשי החורבן וההרג הטבועים בתולדותיו של עם ישראל
יום הקדיש הכללי- עשרה בטבת הוא אחד מארבעת ימי תענית יהודיים לזכר חורבן בית המקדש. יום זה חל בתאריך העברי שבו בשנת 588 לפנה"ס, החל המצור של נבוכדנצר מלך בבל על ירושלים. המצור הסתיים כעבור שנה ושבעה חודשים בחורבן ממלכת יהודה, חורבן העיר ירושלים וחורבן בית המקדש הראשון.מאז שנת 1950, יום זה מצוין במדינת ישראל גם כיום הקדיש הכללי לזכר חללי השואה שיום פטירתם לא נודע.
- מה משמעות היום בעיניכם?
- מה משמעות הזיכרון ביהדות?
- למה לדעתכם נקבע צום ליום תחילת המצור? האם יש משמעות לזיהוי התהליך המקדים לאסון?
- מה המחשבות שלכם על החיבור של צום עשירי בטבת ליום הקדיש הכללי?
