שומר ישראל
עמרי ליבנה ממערכת ישראל היום, ויואל זילברמן
האזור הולך לשנים של רעב – לישראל יש הזדמנות אדירה
בשעה שהחקלאות המקומית נמצאת במשבר מהקשים שידעה, מתווה יואל זילברמן, יו"ר "השומר החדש", חזון להשבת הצעירים לאדמה, לשילוב טכנולוגיה מתקדמת ולהפיכת ישראל למעצמת מזון אזורית • בדרך לשם הוא מציע להרחיב משמעותית את שטחי הגידול, להשקיע במערכות השקיה חדשניות ולהקים מסגרות חינוכיות המעודדות דור חדש להתיישב באזורי הספר • "צריך שהצעירים ירגישו שהם לא רק עושים חקלאות שמקיימת את המדינה, אלא ממש משנים את העולם"
עמרי ליבנה ממערכת ישראל היום ויואל זילברמן
כשיואל זילברמן מדבר על החזרת הערכים לחקלאות הישראלית, הוא נשמע כמעט רומנטי. "מדובר קודם כל בתפיסת עולם", הוא מבהיר, "כשדוד בן־גוריון כתב את חוק הגיוס, הוא עשה זאת על בסיס לקחי מלחמת השחרור, ואחת המסקנות העיקריות שלו היתה שכל צעיר וצעירה צריכים לשרת שנתיים בצבא, ולאחר מכן שנה בענף החקלאות. מבחינתו, החקלאות תבטיח שמירה על הגבולות ואת ביטחון המזון של המדינה, ולא פחות מזה לדבריו – תבטיח את חיזוק הקשר של האדם לארץ ולמקום מתוך תחושת מחויבות ועצמאות".
זילברמן, יו"ר ארגון "השומר החדש", חולם – וגם פועל כדי להגשים את חזונו – להשיב את הצבע ללחייו של ענף החקלאות, שנמצא באחד המשברים הגדולים בתולדותיו, ומדובר בתחום שעבר לא מעט משברים. רצף האירועים המשמעותיים של השנים האחרונות – הקורונה, המלחמה באוקראינה, וכמובן מלחמת חרבות ברזל – הציב בפני החקלאים והמדינה בכלל אתגרים שמצטרפים אל משבר האקלים המחריף, ובראייה עתידית ברור שחייבים שינוי דרסטי כדי שישראל לא תהפוך למדינה נזקקת.
בחודש יולי האחרון פורסם דוח "לקט ישראל" בשיתוף המשרד להגנת הסביבה, שקבע כי חלה החרפה של ממש בבעיית הביטחון התזונתי ומצב ענף החקלאות בישראל עקב המלחמה. לפי נתוני הדוח, חל גידול באובדן המזון בשווי של כמיליארד שקלים בששת החודשים הראשונים של מלחמת חרבות ברזל, והשפעת המחסור בתוצרת חקלאית הובילה לעלייה של 14% במחירי הירקות ושל 8% במחירי הפירות.
נוסף על כך, החקלאות בישראל נקלעה למשבר כוח האדם הגדול ביותר שידעה מאז קום המדינה. לפי נתוני משרד החקלאות, עבדו בישראל לפני המלחמה כ־29,900 עובדים זרים בענף החקלאות – רובם מתאילנד. מתחילת הלחימה עזבו כ־10,000 עובדים חזרה לארץ המקור, וזאת לצד כ־20-10 אלף עובדים משטחי הרשות הפלשתינית, שלא הורשו להגיע לעבודתם. במילים אחרות – החקלאות הישראלית נמצאת במחסור של לפחות 30 אלף עובדים.
לאן הולכים המים
זילברמן מצביע על כמה בעיות עיקריות שהיו מנת חלקו של הענף זמן רב לפני המלחמה הנוכחית ודורשות טיפול. "זיהינו שגיל החקלאים עבר את 60, להרבה מהם אין דור המשך, וב־20 השנים האחרונות נסגרו יותר מ־10,000 משקים חקלאיים", הוא אומר. "אין שום תשתית שמתמרצת צעירים להיכנס לתחום, ויותר מכך – יש להם כל הסיבות שלא לעשות זאת, בין היתר בשל העובדה שהחקלאות נמצאת במקום נמוך מאוד בסדר העדיפויות של הממשלות ומעקרים את היכולות של משרד החקלאות להשפיע ולעצב את המציאות".
הירידה הדרסטית במספר המשקים החקלאיים בישראל הובילה את המדינה, לדברי זילברמן, למצב שבו היא על סף איום כמעט קיומי של מחסור במזון: "כיום הקמעונאים שולטים למעשה בחקלאות הישראלית ובמזון שלנו. 80% מהמזון שמגיע לישראל לא גדל כאן. יתרה מזו – התלות המרכזית שלנו בפירות ובירקות היא בטורקיה ובירדן, ומדובר בשתי מדינות שבניגוד לישראל אין בהן בקרה ופיקוח על אופן גידול המזון – וזה עוד לפני שדיברנו על חרמות משיקולים מדיניים. נוסף על כך, מרבית החיטה של ישראל מגיעה מאוקראינה, ואתה בעצם תלוי במדינה שהיא אזור מלחמה, ולך תדע מה יקרה שם מחר".
נקודת תורפה נוספת שליברמן מזהה היא הטיפול של המדינה בסוגיית המים לחקלאות. "יש מדינות בעולם שבהן מחיר המים מסובסד לחלוטין כשמדובר בחקלאים. גם במקומות שהיו בהם תקופות של יובש ובצורת ארוכה, לא ויתרו על האפשרות לתת לחקלאים את המים, מתוך הבנה שזה התנאי המרכזי לאפשר להם לגדל כמה שיותר. במקום שישראל, שהיא מעצמה של התפלת מים, תיצור מצב שיתפילו פי חמישה ופי עשרה וייתנו לחקלאי להשקות שטחים גדולים ומשמעותיים – סדרי העדיפויות מוטעים. יש אזורים מאוד גדולים שלא מממשים בהם מיליגרם מהפוטנציאל, חבלי ארץ שלמים שאתה יכול להפוך לשטחים חקלאיים. בנגב, למשל, אפשר להכשיר עוד 3-2 מיליון דונמים, ובהשקיה נכונה להפוך אותם לשטחים חקלאיים שמאכילים את המדינה".
העסקנות הפוליטית החקלאית, טוען זילברמן, התמקדה לאורך השנים אך ורק בהיבט הכלכלי והזניחה באופן מוחלט את כל מה שקשור ליצירת הדור הבא של החקלאים בישראל ולעתיד הענף בכלל. "ממשלות ישראל ב־20-15 השנים האחרונות ראו רק מלחמות על גרוש וחצי יותר או פחות ביצוא וביבוא, אבל לא ראו שבמדינה כבר אין צעירים שיאמרו לעצמם 'החקלאות תהיה משימת חיי'. במצב כזה היה קל לנהל מו"מ ולומר 'בואו נוציא את החקלאות החוצה, כי ממילא כל הוויכוח הוא על כסף ולא על ערכים'.
הדור הבא נעלם ,
הזנחה של הדור הבא,
"במקום להיות נכס לאומי מתוך הבנה שהיא זו ששומרת על הגבולות ומתוך הבנה שהיא זו שתאפשר את החיים ואת הקיום כאן ושלא נהיה תלויים בשום מדינה – החקלאות הפכה להיות עוד אפיק כלכלי, בדומה לכל ענף כלכלי אחר.
"החקלאי עצמו עבר שינוי מאוד עמוק, וכעת גם הוא רואה את הענף בפריזמה הכלכלית, בגלל הגישה של המדינה. נוסף על כך, הוא עבר כאלה מפחי נפש – החל בחוסר יציבות במחירי התוצרת ובשוק באופן כללי, דרך התמודדות עם מחלות ומזיקים, אחר כך העלייה של מחירי המים, ולכל זה תוסיף את הפשיעה הכלכלית ועוד משברים שלא תלויים בו. כל אלו הובילו לכך שהוא איבד את חדוות היצירה ואת אהבת הענף".
חוד החנית העולמי
במקביל לירידה בקרנה, מסביר זילברמן, החקלאות הפכה להיות פולקלור עבור פוליטיקאים ועבור כלל הציבור, במקום שתזכה לפתרונות אמיתיים הנדרשים בשטח. "נורא אוהבים בטקסים ובכל מיני אירועים להראות תמונות ונתונים ונופים ולהציג את ישראל כמעצמה חקלאית, אבל אנחנו משקרים לעצמנו ולמדינות אחרות. אנחנו צריכים להחזיר לעצמנו את הכוח הטכנולוגי, את החדשנות, ולהסתכל על החקלאות הישראלית בראייה בינלאומית, לחשוב אילו פתרונות אנחנו נותנים לעולם.
"הפרחת השממה זה לא רק לנטוע יערות, אלא גם ובעיקר לנטוע מטעים על הגבולות, במדבר, לחזק את ההתיישבות ואת האחיזה בקרקע ולבסס את ישראל כמדינה שמאכילה את עצמה. פעם הצעירים הבינו שהקשר לחקלאות ולאדמה הוא בל יינתק"
"זה צריך להתחיל עם הסביבה הקרובה שלנו. האזור הולך לשנים של רעב, יש כאן ירידה בכמות המים בשיעור של 38%, ומצרים, למשל, שבה יש יותר מ־100 מיליון איש, נמצאת בסכנת קיום בגלל זה. אנחנו רואים את מדבר סהרה 'מטפס' לתוך ספרד, והדוגמה הכי טובה היא המחסור בשמן זית בשנה האחרונה. המלחמה בין רוסיה לבין אוקראינה הכניסה את העולם למשבר בכל מה שקשור לאספקת החיטה, אנחנו רואים שיש וירוסים אדירים בג'ונגלים, ואפילו מרוקו, שכתבה תוכנית אסטרטגית להפיכתה לאסם התבואה של אירופה, נקלעה למשבר מים שבגללו היא אפילו לא יודעת איך תקיים את עצמה.
"כולם עם בעיות עצומות של מים. לישראל יש הזדמנות אדירה, בזכות המוחות שיש כאן ובזכות פתרונות שכבר פיתחו כאן, ואנחנו צריכים לחשוב איך היא מובילה והופכת לחוד החנית בכל מה שקשור לפתרונות עולמיים".
ישראל ועתידה, עתידנו שלנו
איך מחזירים את החקלאות לבסיס הערכי שלה, אותו חינוך בסיסי שהיה חלק מהענף בעשורים הראשונים של המדינה?
"בעבר החקלאות נתפסה כמשימה לאומית, כמחויבות כלל־ארצית של כל צעיר וצעירה כדי שייתנו יד וייקחו חלק בבניית הארץ, בהפרחת השממה. והפרחת השממה זה לא רק לנטוע יערות, אלא גם ובעיקר לנטוע מטעים על הגבולות, במדבר, לחזק את האחיזה בקרקע ולבסס את ישראל כמדינה שמאכילה את עצמה. הצעירים הבינו אז שהקשר הזה לחקלאות ולאדמה הוא בל יינתק.
"עכשיו במלחמה, בזכות בתי הספר, עשרות אלפי תלמידים יצאו והתנדבו, סייעו לחקלאים והיו כוח מאוד משמעותי, וצריך לקבע את העניין הזה. במבט קדימה, ישראל חייבת להפוך למדינה שיש לה עצמאות בתחום המזון והיא משפיעה על מדינות אחרות. אנחנו רוצים לבנות את ישראל כמרכז החדשנות וכמרכז הפיתוח של פתרונות המים והמזון לעולם כולו. החזון שלי הוא שישראל תוביל מהלך שנקרא 'הסכמי יוסף' – לשאול את עצמנו איך אנחנו הופכים ליוסף של המזרח התיכון, כלומר איך ישראל מובילה את הפתרונות שיאפשרו להאכיל את מצרים ומדינות אחרות באזור ולייצר תלות מובהקת בנו בכל מה שקשור למזון ולמים. אם קוראים לנו עד עכשיו סטארט־אפ ניישן, השם החדש יהיה פוד סקיוריטי ניישן.
"כל זה יכול לקרות בתנאי שעשרות אלפי צעירים יצטרפו אל תחום החקלאות, ולכן הדבר המרכזי שאנחנו צריכים לפתח זה תנועות נוער ובתי ספר שעניינם לחבר אותם לזה. ולא מדובר רק בחקלאות של העבר אלא גם בזו של העתיד שיש בה אגריטק, פודטק, AI, כזו שתאפשר לצמצם את כוח האדם ולהתמודד עם אתגרים שהצעירים ירגישו שהם לא רק עושים חקלאות שמקיימת את המדינה, אלא ממש משנים את העולם".
ההתיישבות מחזקת
כחלק מאותו חזון של חיזוק הקשר בין הדור הצעיר לבין החקלאות הקים השומר החדש תשתיות חינוך והתיישבות בכל רחבי הארץ. זילברמן: "יש לנו את רשת בתי הספר החקלאיים 'אדם ואדמה', את תנועת הנוער 'התנועה החדשה', יש לנו שנות שירות שעוסקות בזה – 'תוכנית המנהיגות' – ויש תוכנית 'אלכסנדר זייד'. הקמנו שתי חברות השקעות ('ארץ נושבת' ו'ארץ אנג'ל') כדי לחבר לדור הצעיר את הנטוורק של המשקיעים בכל העולם, ואנחנו גם מסייעים לחקלאי הצעיר לקבל הלוואה של עד מיליון שקלים כדחיפה מאוד חזקה, ומעניקים לו ליווי כלכלי וחיבור למסגרות של מחקר ופיתוח במשרד החקלאות".
את חיזוק ההתיישבות מתרגמים בשומר החדש לתוכנית בשם "עוטף ישראל", שבמרכזה אלפי מוקדי חקלאות לאורך גבולות המדינה ובנגב. "כשכל נושא החינוך והטכנולוגיה והסיוע לחקלאים הצעירים יעבוד כאקוסיסטם משותף, אנחנו נייצר מצב שמזרימים מים לחקלאים ללא הגבלה, מאפשרים להפריח את אזור בקעת הירדן, מרחיבים דרמטית את אזור החקלאות של הערבה התיכונה, ובעצם יוצרים מהלך מקביל על גבולות מצרים, סוריה ולבנון במסגרת 'עוטף ישראל'.
"התוכנית הזו משקללת למעשה לתוכה את כל האלמנטים: אחד – סיוע חירום, כדי לוודא שעוברים את השנים הקשות דרך ערבות הדדית, בידיים עובדות ובסיוע בשמירה על החוות;
"אלמנט שני הוא השקעה בדור העתיד – פתרונות שימשכו צעירים דרך תוכניות חינוך – הקמת בתי ספר ותנועת נוער שהחיבור שלהם הוא סוגיית החקלאות וההתיישבות בישראל, לצד עוד תוכניות אקסקלוסיביות;
"הדבר השלישי הוא היבט התשתיות – לדחוף לכך שישראל תכשיר לפחות עוד 3 מיליון דונמים לשטחים חקלאיים, תנגיש אליהם מים ותייצר מהלך שבאופן דרמטי יוריד את מחיר המים קרוב לאפס כדי לעודד עבודה חקלאית; ולבסוף – הכנסה משמעותית של פתרונות טכנולוגיים שיקטינו בצורה דרמטית את התלות בכוח האדם, ישפרו את איכות הגידולים ויעלו את התפוקות.
"בחזוני אני רואה את ישראל כמדינה שבה כל הדיון סביב החקלאות יעסוק פחות ופחות במנעד היבוא והיצוא, כי יהיה ברור שאנחנו קודם כל יצואני מזון והיבוא בשוליים, כפי שצריך להיראות ביטחון מזון יציב ואמיתי".
