שלהבת ירוקה – ציונות בוגרת בעידן של ריבונות עברית

שלהבת ירוקה – ציונות בוגרת בעידן של ריבונות עברית // נפתלי אופנהיימר

  1. השבר הרעיוני של הציונות

נוכח אירועי שבעה באוקטובר נראה לכאורה שהציונות רלוונטיות יותר מתמיד. כלומר הציונות המדינית, זו שפעלה לפתור את "בעיית היהודים" זו שפעלה להציל אותנו מהגורל המר של מיעוט נרדף באירופה.

התיאור המדויק ביותר למה שהתרחש באותה שבת-שמיני עצרת הוא: פוגרום. נכון לכנות את האירועים: פרעות תשפ"ד בנגב המערבי.

כל מי שטיפת מוסר בליבו לא יכול להתכחש לכך שעל העם היהודי להילחם בכל כוחו להשבת החטופים וליצירת מציאות בה יהודים יפסיקו להיטבח בבתיהם.
אבל הציונות המדינית, זו שפעלה מתוך חרדה עמוקה לגורלו של העם היהודי, פעלה מתוך הנחה שאם נעלה לארץ נוכל לשים קץ לפוגרומים. אם נהרוג את הגלות, הגלות לא תהרוג אותנו. השנתיים האחרונות לימדו אותנו שלא די בעליה לארץ בשביל לבטל את הקללה היהודית. אם בתוך גבולות ישראל התרחש פוגרום איום שכזה, אז גם אי אפשר להמשיך עם האמונה הציונית שהקמת מדינה יהודית תפתור את בעיית היהודים.

עניין נוסף הוא שרגע לפני פרוץ המלחמה היינו אנחנו, היהודים, על סף מלחמת אחים. מלחמת האחים המתחממת הזו מציבה בפנינו עוד שבר רעיוני – הציונות הממלכתית כבר לא מצליחה להיות הבסיס המשותף של אזרחי ישראל. הברית הציונות היא כבר לא מכוללת הזהות של המרכז הממלכתי שסביבו נעות זהויות מגזריות כלוויינים שיודעים את מקומם ביחס לממלכה, למדינה, לציונות.

לסיכום השבר הרעיוני מולו אנו הציונים נמצאים: התפיסה הציונית שהעלייה ארצה והקמת ריבונות תפתור את בעיית היהודים – כשלה. כמוה כשלה גם הפיסה הציונית שהממלכתיות תחולל אחדות בין היהודים בארץ ישראל. נראה שהציונות לא עומדת באתגרי המאה ה-21.

  1. הציונות צריכה להתבגר

אני חושב שבשביל להתמודד עם אתגרי הדור, צריך להודות בשבר. נראה כי אין לנו מנהיגות, אין חזון, אין  משילות ואין אחדות. עלינו להודות שהציונות בגרסות "הקלאסיות" שלה לא מצליחה לספק את המענה לאתגרי הדור. ולעיתים רבות גם אין מענה לסוגיות מעשיות כגון אסטרטגיה ביטחונית, מדיניות כלכלית או תכנון תשתיות ועוד. אבל צריך גם להודות ולהכיר טובה לעבר המפואר של הציונות. הציונות צריכה להתבגר לא כי היא הייתה מיותרת חס וחלילה, אלא כי היא הגיעה לקצה הרלוונטיות שלה. הציונות בת 140 שנה חוללה פלאות. הציונות חוללה ניסים בקנה מידה עולמי. הציונות חוללה ניסים בנפשם של מיליוני יהודים, היא חוללה ניסים בענייני ביטחון, כלכלה, הגירה, חקלאות, מדע, טכנולוגיה, תרבות ובמה לא?
הציונות הגשימה חלום בן 2,000 שנה, אולי נכון יותר לומר שזהו חלום בן 3,500 שנה. המסורת היהודית כולה הייתה ציפייה לציונות ואכן קם דור מגשימים וזכינו להנות מהריבונות שהוא העניק לנו.

אבל הציונות היא כל כולה בדרך אל ארץ ישראל, היא דור המדבר ודור יהושע. היא כולה עליה לציון. בשביל שנוכל להמשיך ולשגשג בארץ ישראל דרושה לנו תורה של מקום. תורה של מי שכבר הגיעו. אי אפשר להמשיך לדמיין שיום אחר נגיע אל המקום בו כבר נולדנו.

אנחנו דור ריבוני, והדור הריבוני צריך להפנים שהציונות הוותיקה התמודדה עם שאלות אחרות לגמרי מאלו שאנו נדרשים להתמודד איתן.
הציונות הייתה מרד עמוק, מרד קדוש, תנועה של פריצה, של "בכל מחיר". הציונות היא כח כובש ומסתער. מנהיגות ציונית היא מנהיגות שהולכת מלפנים, שדוחפת קדימה, שדוחקת את הקץ ומקרבת את הגאולה. הציונות היא כח של תנועה, של בנייה, של יומרנות.
הכוחות האלו מאפיינים יזמים, אבל בעידן שלנו נדרשים מנהלים ומנהגי קהילות. נדרשים אנשים עם סבלנות, אורך רוח ויכולות עבודה לטווח רחוק.
אנחנו נדרשים להתמודד עם שאלות של כיצד מנהלים שפע, כיצד יוצרים הסכמות, איך מחוללים מרחב משותף. אנחנו נדרשים להחליף את תנועת המרד הקדוש בהכרת הטוב, בשלווה פנימית, בנכונות להקשיב ולהמתין.

ממש כמו ילד שמתבגר ומחליף את "לא ולא" ו"אני בעצמי" בהכרת הטוב ויכולת לקבל ולתת בצורה מבוקרת כך הציונות נדרשת להתבגר.

לסיכום – הציונות צריכה להתבגר.
כמובן שלא מדובר על אדם בודד אלא מדובר על דור. הדור שלנו צריך להתנער מתפיסות עולם שממשיכות לספר לנו שאנחנו בדרך אל היעד, תפיסות שמשאירות אותנו בראשית המאה ה-20. ולאמץ תפיסות עולם שמתמודדות עם ניהול נכון של המקום בו אנו כבר נמצאים, לאמץ ציונות חדשה של ראשית המאה ה-21.

  1. ציונות בוגרת – קווים לדמותה

ציונות בוגרת היא ציונות של מנהל ולא ציונות של יזם. היא ציונות של הורים ותיקים ולא של זוג צעיר ומאוהב. הרומנטיקה – צריכה להתחלף באהבה וסבלנות, תנועת המרד – צריכה להתחלף ברדיפת צדק ותרבות של אחריות והרצון להוכיח את עצמי בכל מחיר – צריך להתחלף בעבודת צוות מסודרת ומתוכננת.

איך זה קשור לשבעה באוקטובר ולמלחמת האחים?
הציונות עסוקה במה יקרה בעתיד, היא הייתה מוכנה לשלם מחירים גדולים מאוד בשביל המטרה שעוד תגיע. אבל אנחנו כבר בדור השלישי של הריבונות היהודית בארץ ישראל. הריבונות הזו היא היא המטרה שלשלמה הציונות פעלה. בראשית הציונות היו ויכוחים קשים מאוד על איך נגיע למטרה זו, והוויכוח היה לגיטימי וראוי. אבל כבר הגענו, אנחנו כבר חיים בתוך החלום, אנחנו בדור של גאולה.
המחשבה שאנחנו יכולים לסכן את הריבונות הזו בשביל "משהו" שמגזר כזה או אחר חושב שהוא טוב יותר ממה שקורה בפועל היא מחשבה מסוכנת. זו כפיות טובה עמוקה ביותר. זו יריקה לבאר ממנה כולנו שותים. הניסיון של מגזרים שונים לכפות על כלל ישראל את החלומות שלהם היא הכרזת מלחמה פנימית. זה לא משנה איזה מגזר ואיזה חלום.
ציונות בוגרת מקבלת את המציאות: מדינת ישראל, היהודית והריבונית, היא הגאולה לה קיוו כל הדורות. לא תהיה מדינה אחרת, לא יהיה עם ישראל אחר. כל 12 השבטים הם חלק ממלכת ישראל, כולם כולל כולם. אף אחד לא יעלם, אף אחד לא יוותר על דרכו.
ולכן מלחמת האחים שמאיימת לפרץ כאן היא קריאה של שר ההיסטוריה – יהודים, התעוררו! דרושה לכם מנהיגות אחרת, מנהיגות ממלכתית, מנהיגות שרואה את כולם.
לא עוד מנהיגות של מרד והתאהבות באידיאולוגיות, אלא מנהיגות של אחריות ואהבה לעם.
לא עוד מנהיגות של כיבוש הארץ אלא מנהיגות של חיבת הארץ.
לא עוד מנהיגות של הורדת ידים אלא מנהיגות של לחיצת ידים.

מלחמת האחים תמנע רק אם החלום העמוק ביותר שלנו יהיה לחיות כאן יחד שבטי ישראל. לחיות יחד בריבונות של סינרגיה בין המרכיבים השונים בעם.

בצידו השני של האתגר ניצבים אירועי המלחמה, שמזכירים לנו שאנו חזקים בחירום, וחלשים בשגרה. את מאמר חז"ל – "תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם" אנחנו לא מקיימים. מלחמה רבתית בשלוש חזיתות אנחנו ננצח. אבל צבא שיעמוד על משמר בקפדנות, באמינות ובענווה… שם דרושה לנו קפיצת דרך משמעותית.
לארגן חמ"לים בכל הארץ על בסיס מתנדבים בזמן חירום – בוודאי. אבל לדאוג בשגרה לרווחה של כל אזרחי ישראל… פחות. בלבנות כלי מלחמה מתקדמים, נשק וסייבר – אנחנו מצוינים. אבל בלתכנן תחבורה או דיור… יש מה לשפר. לקבל החלטות רפואיות הרות גורל בקורונה – כן. בלקבל הרבה החלטות קטנות שימנעו מאנשים להתאשפז במסדרון… לא כל כך.
ציוניות בוגרת מבקשת יפה מאנשי חילוץ המשברים לזוז הצידה ולפנות את הדרך לאלו שיודעים לנהל ברוגע, לאורך זמן ולהניח תשתיתית משותפות. אנשי המשברים חשובים מאוד, אבל רק בעמדות הנכונות. לכל כוחות הנפש יש מקום, הגיע הזמן שאנשי הרוגע, ההסכמות ואורח הרוח ינועו קדימה ויתפסו את ההגה.

משברים תמיד יהיו. אבל הם יפסיקו להיות איום על עצם הריבונות שלנו רק אם המנהיגות שלנו תראה את עצמה כמנהלת ולא כמושיעה. ריבונות בוגרת מבקשת עזרה, משתפת את כולם ומתכננת שגרה בריאה וחזקה ולא רק נערכת למשבר הבא. זה מפחיד וזה באמת הפוך מהאינסטינקט ההישרדותי. אבל דפוסי העבודה הקורבניים-הישרדותיים הם בדיוק התפיסה הילדותית שממנה אנו נדרשים להתבגר. להתבגר בלי לעצום עין לרגע לאיומים והאתגרים שסבבים אותנו.

  1. קיימות עברית כציונות בוגרת.

קיימות עברית היא ציונות בוגרת, אבל היא לא הציונות הבוגרת היחידה. אתאר בקצרה את קוויה היסוד שלה מתוך ידיעה שישנם נתיבי הגשמה נוספים, מבורכים וחשובים לא פחות בהם ניתן לממש את ההתבגרות של הציונות.

קיימות היא תפיסת עולם המבקשת איזון אחראי בין חברה, סביבה וכלכלה. קיימות מבקשת לקחת בחשבון את כל המרכיבים במערכת לפני שמתקבלת החלטה. קיימות שואלת מה יהיו ההשפעות של מדיניות מסוימת, או אורח חיים מסוים, על החברה, על הכלכלה ועל הסביבה. קיימות לא מגיעה עם סימני קריאה כי המציאות כל הזמן משתנה. קיימות היא שאלה מתמשכת של איזונים.
קיימות מבקשת לנהל מרחב קיים בצורה שתהיה מיטיבה לכולם. קיימות לא מוכנה לקבל דוגמטיות או להסתכל על העולם רק מנקודת מבט אחת.
קיימות מבקשת לשלב מקצועיות, תכנון לטווח הרחוק, חיבה לאדמה, לאדם ולמסורות יחד. היא מבקש שגשוג כלכלי שמביא לשפע ובריאות ולא צמיחה כלכלית שמביאה לחובות ודיכאון.

קיימות עברית מבקשת לגעת בארץ, לטפח אותה ולדאוג לה, אבל לא לרמוס את הארץ. היא מבקשת לקחת חלק מאמץ העולמי למניעת משבר האקלים, או למניעת הכחדת מינים העולמית, אבל היא עושה את זה דרך מקומיות, דרך ערכי הטבע הארצישראליים, דרך עיסוק מתמשך בפרטים הקטנים.

קיימות רואה בכל מרכיב בעולם חלק חיוני במערכת האקולוגית הגדולה. אם ציבור כלשהו מתנגד למשהו, זה כנראה בעל משמעות וצריך להקשיב, אבל אי אפשר לתת למגזר לכפות על הכלל. אם יש בעיה אי אפשר לפתור אותה מבחוץ, צריך לרדת לשורש ולשאול מה הסביבה של אותה בעיה ואיך מטפחים הכול יחד.
קיימות דורשת מנהיגות קשובה, סבלנית ומקצועית. קיימות מערכיה שיתוף ידע, ריבוי מובילים וסנכרון בין מערכות.

ישראל יושבת על קו המדבר ועל נתיב הסחר בין המזרח והמערב. היא שכנה של מעצמות נפט ורוב תושבי ישראל גרים על קו החוף. כל שינויי אקלים, כל שינוי כלכלי, גאו-פוליטי או אנרגטי עלול לאיים על יתרון האסטרטגי של ישראל המשגשגת.
ישראל לא יכולה להרשות לעצמה לא להיות מובילה בכל תחום.

אם ישראל לא תייצר אנרגיה מתחדשת – היא תקנה אנרגיה. אם ישראל לא תהיה חברה בפורום בהם מכתיבים את נהלי הסחר והייצור במאה ה-21, היא תהיה מאלו שנאלצים לסגור מפעלים וליישר קו. אם ישראל לא תמצא דרכים להזרים באחריות שפע לשכנים שלה, השכנים שלה ימצאו דרך להזרים שנאה אליה.
קיימות היא לא עניין נחמד למחבקי עצים. קיימות צריכה להיות חלק מהאסטרטגיה הלאומית של הציונות הבוגרת. ניהול מאוזן, רב מערכתי עם הרבה ענווה והרבה שותפים. ניהול שמבקש לשמור על הקיים, להיות בר קיימא, ולא מפעל להשגת עוד ועוד.

קיימות היא הגשמה של מורשת ישראל, של החזון להפוך חלום יהודי-ציוני לריבונות עברית משגשגת. קיימות עברית היא התחלה של שיחה בוגרת, שיחה בה המורשת היהודית של הכרת הטוב, ענווה והערכה לשגרה ולפרטים הקטנים מתחברת לאחריות לאומית ריבונית. מעל אלפיים שנה לא נדרשו יהודים לחיבור הזה וכיום דרושה לנו ציונות בוגרת, דרושה לנו ריבונות עברית בת קיימא.

יש לכם מאמר מעניין או כתבה שהכנתם? ואתם רוצים שנפרסם ?!

שתפו את המאמר: 

הירח מלמד תנך

הַיָּרֵחַ מְלַמֵּד תָּנָ"ךְ\ זֶלְדָּה הַיָּרֵחַ מְלַמֵּד תָּנָ"ךְ. רַקֶּפֶת כַּלָּנִית וָהׇר

תורה ירוקה

תורה ירוקה // עינט קרמר חג מתן תורה כהזדמנות להתבוננות