אדישות ציבורית וחורבן // נאום חנן בן חנן הכוהן הגדול בניסיונו לשכנע את העם להילחם מול הקנאים שבירושלים במרד הגדול כנגד הרומים.
מאת יוספוס פלביוס
"למה אוסיף לחיות בקרב עם אשר חושיו קהו אל מול אסונותיו, ורצונו להיאבק בסבלותיו אבד לו?
כאשר שודדים אתכם – אתם נכנעים, כאשר מכים אתכם – אתם שותקים, ואפילו על הנרצחים איש אינו מקונן בקול.
הוי עריצות מרה! אך מדוע אגנה את העריצים? האם לא טיפחתם אותם באורך רוחכם? הלוא אתם העלמתם עין כאשר היו עדיין מעטים והנחתם להם לחבור יחדיו.
הלא בשתיקתכם אפשרתם להם להתרבות, ובשעה שהצטיידו בנשק הבאתם במו ידיכם, בחוסר-המעש שלכם, לכך שנשק זה יופנה כנגדכם.
היה עליכם לגדוע באבן את התקפותיהם הראשונות, כאשר השמיצו את בני הטובים; תחת זאת התרשלתם, ובאפס-מעשה עודדתם את הנבלים למעשי חמס; וכאשר נשדדו בתים, לא פצה איש מכם פה. כתוצאה מכך הם תפסו גם את בעלי הבתים; וכאשר גררו אותם בחוצות העיר לא קם איש לעזור להם. "
יוספוס פלביוס- מצביא יהודי והיסטוריון רומי מקופת חורבן בית המקדש השני.
- מה התהליך החברתי המרכזי אותו מתאר הכהן הגדול בקטע?
- מדוע הכהן 'מאשים את העם' בהתנהגות של קומץ קנאים קיצונים?
- איזו אחריות למעשים קיצוניים נכון להטיל על הרוב הדומם לדעתך?