אהבת הארץ // יהודה עמיחי
והארץ מחולקת למחוזות הזיכרון וגלילי התקווה,
ותושביהם מתערבבים אלה עם אלה,
כמו חוזרים מחתונה עם חוזרים מלווית המת.
והארץ לא מחולקת לשטחי מלחמה ולשטחי שלום.
ומי שחופר גומה נגד פגזים,
ישוב וישכב בה עם נערתו,
אם יחיה לשלום.
והארץ יפה.
אפילו אויבים מסביב מקשטים אותה
בנשק מבריק בשמש
כמחרוזת על צוואר.
והארץ ארץ חבילה:
והיא קשורה היטב והכל בה, והיא קשורה חזק
והחוטים לפעמים מכאיבים.
והארץ קטנה מאוד,
ואני יכול להכיל אותה בתוכי,
סחף הקרקע סוחף גם את מנוחתי
ומיפלס הכינרת תמיד בתודעתי.
ולכן אני יכול לחוש אותה כולה
בעצימת עין: ים עמק הר.
ולכן אני יכול לזכור את כל אשר קרה בה
בבת אחת, כאיש שזוכר
את כל חייו ברגע מותו.
יהודה עמיחי (1924-2000) היה משורר, סופר ומחזאי ישראלי, זוכה פרס ישראל לשירה (1982). נחשב לפורץ דרך ומחולל מהפכה בשירה העברית החדשה.
- מה עיקר המסר של השיר?
- איזה חלוקה אתם רואים בטקסט? למה קיים בנו הצורך לחלק דברים?
- מה זה אהבת הארץ עבורכם? איך היא נראית? איך היא מרגישה?
- איזה מחוזות של כאב, או גלילים של תקווה אתם יכולים לזהות בעצמכם? האם ניתן להפריד ביניהם? האם ניתן לסווג אותם או שהם גם "חבילה קשורה היטב"?