אחווה ודמוקרטיה // נחום אבניאל
דברים שמתבררים בתקופת משבר: דמוקרטיה זה לא הרוב קובע. זה גם לא משטר זכויות אדם. זה גם לאו דווקא פרלמנט או נשיא נבחר. דמוקרטיה היא הנוזל הבין-תאי שעוטף את ההסכמה שלנו לחיות יחד, על אף שדעותינו שונות.
דמוקרטיה היא כל מה שלא פורמלי, שלא כתוב בתקנון, שלא חוקי – לא מכיוון שהוא נוגד את החוק, אלא מכיוון ששום חוק לא יוכל להכריח אותנו לעשות אותו.
מדינות עשו דברים נוראיים בחסותם של חוקים; מורדים במדינות ביצעו זוועות בשם ההתנגדות לחוק. השאלה היא לא רק היכן נמצא הכוח ובידי מי. השאלה היא האם עשינו הכל כדי שלא נצטרך להשתמש בכוח, גם כאשר החוק – או המוסר – לצידנו. זה היה נכון בהסכמי אוסלו, זה היה נכון בהתנתקות, זה היה נכון בחוק כבוד האדם וחירותו, זה היה נכון בחוק הלאום וזה נכון גם עכשיו.
הדמוקרטיה הזו, הבין-תאית, היא מה שחסר לנו מאוד לאחרונה, ובלעדיה אנחנו מתדרדרים לכאוס. אני כותב על זה כבר כמה שנים ואולי נמאס, אבל במשולש הצבעים הצרפתי אנחנו עסוקים מאוד במתח שבין השוויון לבין החירות, ושוכחים לגמרי מהאחווה. ואם עד עכשיו חשבנו שזה מין סרח עודף, קישוט צרפתי יפה, עיקרון-נחמד-אבל-לא-ממש-נחוץ, בימים האלה מתברר שזהו האגד שמחזיק את הכל. בלעדיו אין לנו כלום.
נחום אבניאל, עורך מבקר ומשורר ישראלי.
- נסחו את הטיעון שבקטע במילים שלכם
- מה היחסים שבין אחווה לבין חירות ושיוויון? מה המתח בין ערכים אלו?
- כיצד ניתן לחזק את האחווה במעגלי ההשפעה שלכם?
#אחווה