איך להקים נקודה

איך להקים נקודה  // איתמר כהן לוסקי

דברים שנשאו בעת הנחת המגורונים בהקמת נקודת גרעין ההתיישבות נווה אדום בערבה 9.10.25 סוכות תשפ"ו.

שלום לכולם,
כבוד גדול לראות את כולכם כאן היום, ואני מודה לכל מי שטרח והתאמץ להגיע.

שמי איתמר כהן לוסקי, ואני נרגש לומר: שעבורי, זהו רגע משמעותי ביותר. היום אנחנו מניחים אבן פינה, מתחילים את התהליך של הקמת נקודה חדשה, נקודה שיש לנו המון חלומות עבורה. אבל זו לא רק התחלה, אלא גם נקודת פסגה של מסע ארוך, ואפשר לראות אותו גם, כאמצע – כחוליה בשרשרת ארוכה, שהביאה אותנו עד לכאן. בכל מקרה, זהו בלי ספק רגע מרגש ביותר עבורי, ואני רוצה לשתף איתכם בכמה מילים על המסע שהוביל אותנו לכאן.

כמו רוב החברים כאן, גם אני גדלתי בבית שבו ציונות אינה מילה גסה. גם להורים וגם לסבים שלי היה חלק בבניין הארץ. כשהייתי בכיתה י' הצטרפתי לקשת תבור, ושם, באחד הסמינרים הבנתי שגם אני רוצה להקים ישוב. לגבי המיקום אני מודה שלא הייתי סגור. כשהתחלתי להסתובב בארץ הבנתי שאני רוצה לחיות במדבר, על גבול סיני. כשעבדתי בצפון בחקלאות, החלטתי שהכי חשוב זה להיות זה בגליל העליון. במהלך שנת המכינה שלי, ולאחר השבעה באוקטובר, התאהבתי באיזור עוטף עזה ואמרתי לעצמי, לא בגליל, פה בנגב המערבי.

מפה לשם, בשיחה עם חבר בשם רעי מהמחזור נולדה לנו משימה – לייצר גיחה בנושא התיישבות. עם הזמן הצטרפו אלינו עוד שני חברים. בהכנות לגיחה קבענו פגישה עם בר, שהוא בוגר המכינה שבמהלך התקופה שלו בקבע ישב כ- 400 איש בעוטף ובגליל המערבי. כמה ימים לפני הגיחה ביקש בר לעשות איתנו שיחת וידאו. ישבנו בחדר קטן במכינה. הגיחה שינתה כיוון. זו כבר לא גיחה, זו משימת הקמה של נקודה התיישבותית חדשה, והמשימה מתחילה עכשיו. אז זו הזדמנות מצויינת להוקיר תודה – לאותם שלושה חברים שהיו איתי מהרגע הראשון – ולבר. מבחינתי הגיחה הייתה הצלחה מטורפת, ובמיוחד הפגישה עם אבי, מנכ"ל משרד ההתיישבות, ועם בר חיות. שם סוף סוף קיבלנו את האישור הראשון שפרוייקט כזה הוא לא רק חלום של כמה בני נוער אלא אפשרי. שם גם גילינו על פרויקט הגבול המזרחי.

בשלב הבא פגשנו את אורי ספיר. אורי הוא סמנכ"ל בשומר החדש ואחראי על התחום של ההתיישבות. השומר באותו שנה כבר הקימו גרעין, לא נח"ל, שהקים סוג של התיישבות ליד ערד, (גרעין מואב). אורי הציע שהשומר יהיה הגוף המשלח שלנו ואנחנו הסכמנו. מכאן דברים זזו בקצב מהיר מאוד או איטי להחריד, תלוי את מי שואלים. המשימה הראשונה הייתה לגייס כמות מספקת של חברים. משימה שאני גאה מאוד שעמדנו בה, וגאה מאוד בכל אחד מחברי שעומדים ביחד איתנו כאן היום כחלק מהפרוייקט המדהים הזה. תודה לכם. הסתובבנו בין המון מכינות, פרסמו באינטרנט, דיברנו ברדיו, קבוצות ווטס אפ, רשתות חברתיות, פה לאוזן, הורים, חברים בקיצור – חפרנו בלי הפסקה. היו רגעים לא קלים, היו רגעים שחשבתי שהכל ישאר באוויר, של קריסה, של לחץ וספק. אבל הרגע הזה שבו חתמו 28 חברי הגרעין הראשונים – הוא שהוכיח שהרעיון חזק יותר מכל קושי. אתם הליבה. תודה רבה לכם.

אז יש רעיון, יש ארגון משלח, יש קבוצת אנשים, שלא כל כך מכירים אחת את השני – וזה הזמן להכיר, להתגבש, להפוך 28 צעירים, לקבוצה אחת. קבוצה שיש לה כבר שם גרעין "נווה אדום". חיבור בין השם התנכי לאזור נווה מדבר.

אנו עומדים כאן היום בזכות הכרה רשמית: מליאת מועצת ערבה תיכונה אשר אישרה את הקמת הגרעין. תודה רבה גם לכם. אנחנו מעריכים מאוד את העובדה שפתחתם את דלת ביתכם עבורנו, ומקווים מאוד להיות חלק חשוב ומועיל לקהילה הקיימת בערבה התיכונה. בנוסף למליאה, גם הקבינט אישר בהחלטה את ההתיישבות בגבול המזרחי. החלטה שמאפשרת חוקית את הקמת 25 נקודות חדשות. אנחנו, גרעין נווה אדום, הראשונים לצאת לדרך.

אז איך מקימים נקודה התיישבותית? אם לומר בגילוי לב, אנחנו אמנם עם חלומות גדולים, גופים והחלטות מאחורינו, אבל בלי הרבה ניסיון בתחום. בקיץ נפגשנו לסיור בנקודה שלנו, 2 סמינרים של סופ"שים והמון המון ישיבות בברים. התחלקנו לוועדות שכל אחד אחראי לנושא מסוים והקמנו צוות מוביל. אני יכול לספר שכל הקיץ שלי היה מפוצץ בשיחות וידאו של תכנון לפני תחילת הגרעין. מצאתי את עצמי על פסגת הר, במהלך חופשה, בלב ג'ונגל טרופי באפריקה, מחפש קליטה, כדי לקיים עוד שיחת חברים בעניין. כמוני כל הצוות המוביל.

ביום ראשון ה- -14 בספטמבר 2025, הגיע חלוץ של החברים הראשונים לעין יהב. החלום קורם עור וגידים.

אז יש שם, ויש החלטה, ויש קבוצה, ויש אפילו סדר יום ראשוני – בבוקר חקלאות, חוזרים, אוכלים ואז מתחילים לעבוד באמת. תכנון לעליה לקרקע, פעילויות קבוצה, בלאגן בלוגיסטיקה, לסדר עבודה למחר, חמישי לימוד, קבל"ש ולו"ז חגים, המון תוכניות, המון רעיונות, המון חלומות. אנחנו רק מתחילים..

מעולם לא התרגשתי כל כך לקראת דבר מסויים וזה קורה, וזה באמת מדהים, כמו שפתחתי, עבורי זו התגשמות של חלום. החברים בבית אומרים לי שזה מטורף, ואני אומר – זו ציונות פשוטה, ושאני גאה להיות חלק מהקבוצה הזו, ומהרגע הזה. היום, ברוח 'חומה ומגדל', הקמנו במו ידינו את התשתית. הוכחנו: ההתיישבות אינה נחלת גיבורי העבר, היא משימת הרצון שלנו.ואל זה כבר אמרו חכמינו "יגעת ומצאת תאמין"..

אני מודה מאוד לכל מי שתרם, עשה, חלם, דיבר, תכנן, הביא, מימן, השתתף ועשה. תודה רבה שבאתם, להשתתף איתנו ביום החג הזה. אנחנו מאחלים שנוכל להיפגש רק באירועים שמחים כאלו.
וכדי שמחתנו תהיה שלמה, אנו מייחלים לשובם של החטופים הביתה, לחזרתם של כל הלוחמים מהקרב שלמים ובריאים, לשיקומם של הפצועים, ולשלום. אנו מקווים מאוד לבשורות טובות במהרה. עם שובם השלם, נוכל לראות את החזון הציוני מתגשם במלואו.