"אלו ואלו דברי אלהים חיים" – הלך רוח מעשי לשעת מחלוקת // יעקב נוקד
הדבר המתבקש הוא לתפוס צד. ואם נהיה כנים אז לכל אחד בתוכו יש איזו נטיה אישית. זה טבעי וזה הגיוני. אבל הסכנה בלתפוס צד, היא להישאב אליו לחלוטין, ולצאת למלחמה. מלחמת חורמה. אז דבר מתבקש הפוך, זה לשתוק. להחריש. להמתין עד יעבור זעם. פוליטיקלי קורקט. ויש זמנים שבהם ראוי להחריש. אבל יש זמנים שבהם אסור להחריש, וגם אסור לתפוס צד לחלוטין. אז מה עושים?
מחזקים את הגישור. דורשים את הגישור. צריך לחשוף גורם משקל מספיק חזק שעבורו שווה להתגשר. לדוגמה האדמה. בשנים האחרונות הכוח החליף צד שוב ושוב, וחלק מהזמן הוא בכלל היה באוויר. ובנתיים זה לא נראה שזה הולך לשתנות. הצד החזק צועד, והצד החלש נלחם. והשפה – בלתי נסבלת. אנו מציעים לעצור. לא לעסוק ב"מי התחיל" אלא לעסוק במי מפסיק" תחום שלם ומבורך צומח בשנים האחרונות בעולם, תחום הגישור. עיקר הגישור הוא המעבר מעמדות לצרכים, מעבר ממידת הדין למידת הרחמים, מעבר ממלחמה לשיתוף פעולה. ייתכן שנכון לאסוף מגשרים מכל צדיי המתרס, ולהכין מתווה גישור כללי. עם שלבים, עם העמקה, ועם פיתרון אמיתי שיחזיק לדורות, אבל עיקר האימפקט שלו לא יהיה רק בנושא הנוכחי של מערכת המשפט, אלא בעצם הגשר שנוצר.
וכבר בית הלל, שכלה כמותם כמעט בכל מקום, מלמדים אותנו איך זה עובד: "וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלהים חיים מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן? מפני שנוחין ועלובין היו, ושונין דבריהן ודברי בית שמאי, ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן"
יעקב נוקד- סופר הוגה מחנך ומגשר. מנהל תחום דינמיקה קבוצתית וליווי אישי בתכניות חינוכיות בשומר החדש.
- נסחו במילים שלכם את הטיעון המרכזי בקטע
- מדוע חיונית היכולת להציג כשיטת בית הלל את כל צדדי המחלוקת בצורה נאמנה?
- כיצד ניתן לקדם ולטפח יכולת כזו בחיים האישיים ובחיי הקבוצה שלנו?
#חיי קבוצה #ערבות הדדית
