אל ארצי // רחל בלובשטיין
לֹא שַׁרְתִּי לָךְ אַרְצִי,
וְלֹא פֵּאַרְתִּי שְׁמֵךְ
בַּעֲלִילוֹת גְּבוּרָה
בִּשְׁלַל קְרָבוֹת.
רַק עֵץ יָדַי נָטְעוּ
חוֹפֵי יַרְדֵּן שׁוֹקְטִים,
רַק שְׁבִיל כָּבְשׁוּ רַגְלַי
עַל פְּנֵי שָׂדוֹת.
אָכֵן דַּלָּה מְאֹד,
יָדַעְתִּי זֹאת, הָאֵם,
אָכֵן דַּלָּה מְאֹד
מִנְחַת בִּתֵּךְ.
רַק קוֹל תְּרוּעַת הַגִּיל
בְּיוֹם יִגַּהּ הָאוֹר,
רַק בְּכִי בַּמִּסְתָּרִים
עֲלֵי עָנְיֵךְ.
רחל בלובשטיין(רחל המשוררת, 1890-1931) הייתה מבין המשוררות החשובות ביותר בשירה העברית. אשת העלייה השנייה. התגוררה בדגניה ובתל אביב, וכתבה שירים רבים על הקשר לארץ ישראל, לטבע, ולאהבה שלה.
שאלות לשיחה:
- מה לדעתכם הערכת רחל כלפי מגיני הארץ אל מול החלוצים העוסקים בחקלאות ובניין הארץ?
- מהשיר ניתן להבין שרחל מצטערת על תרומתה השולית לארץ. איך אתם רואים את חלקכם בארץ? האם הייתם בוחרים לתרום לה בדרך אחרת?
