על אנושיות מלחמה ושלום, קריאה ביגאל אלון:
אלון היה בעיני ממבקשי השלום הנאמנים הנחושים והמפוכחים ביותר שצמחו בארץ הזו. מסופר כיצד בעת פטירתו התעקשו לחפור את קברו בגשם השוטף ובמו ידיהם שכניו ממשפחת המוכתר הבדווי מוואדי חמאם.
כדי לחזק את הלב לקראת הבאות, בקשתי לתמצת לכאן הצצה קצרה למאמר שלו העוסק באנושיות מלחמה ושלום:
*" לכאורה, הומאניות ומלחמה הן תרתי דסתרי. בכך יתקשה לכפור גם מי שהיה עד לגילויי אנוש עילאיים בשדות הקרב, ואפילו כלפי האויב, וגם מי שנוהג להבחין – ומן הדין שיבחין – בין מלחמות צודקות למלחמות בלתי צודקות לרבות אלו הנערכות למען הנעלה שבמטרות: הבטחת החיים והקיום נגד כוונות תוקפנות והשמד. כל דף מדפי ספרות הבנים שלנו טעון מתח כפול זה: ההכרה בכורח להתגונן, מכאן, ותחושת הטרגיות והזעזוע הכרוכים בקיפוח חיי האדם, מכאן….יש לפנינו גלגול חדיש של פסוק הומאניסטי מן העתיקים והנעלים ביותר: "בנפול אויבך אל תשמח". ההכרה הזאת, שאין מלחמות שמחות, היא מותר האדם שבנו ומותר החברה שלנו. מי שמחליף את הכורח הטרגי להתגונן בשמחה להילחם, הופך את כל משמעות המערכה שלנו על פיה. תולדות עמנו העמידונו על כל אפסותו של הצדק, שאין בצידו כוח. הננו מיטיבים לדעת, כי הצדק לבדו הוא סוס נייר, – אפילו לא עשוי עץ – וכמוהו הוא ניתן להיקרע לגזרים."*
עוד אני קורא אצל אלון על פאציפיזם בסביבת הקיום והברירה שאנחנו חיים בה:
*"העובדה, כי לא אנו בחרנו במציאות זו ושלא אנו נושאים באחריות להתהוותה, אינה משנה כהוא זה את המציאות עצמה ואת השלכותיה החברתיות והנפשיות. קל, כמובן, לפטור את השאלות הללו בשאלה אחרת, פשוטה ואכזרית: כלום יש לנו ברירה? והדבר נכון כנכון היום אין לנו ברירה. זוהי מציאות שלא נוכל לשנותה בהבל פיהם של מתחסדים או פאציפיסטים, שעם כל כנותם של חלק מהדוגלים בפאציפיזם, הרי היא תופעה בלתי הומאנית מעיקרה. בתנאי קיומנו, פאציפיזם הוא טפילות, החוסה בחסותם של אלה שמהם היא מסתייגת ועל קרבנם היא חיה. בנסיבות כשלנו, אין לך דבר הומאניסטי יותר מהסתכנות עצמית ומודעת להגנת חיי אדם, קל וחומר להגנת עם שלם." (יגאל אלון)
אבל כל זה לא עומד בסתירה אלא כהשלמה לתכלית החתירה לשלום. עבורי בקריאה בדברי אלון מצוי מניע בהיר ומחזק במערכה למיטוט חמאס בשם דרישת השלום, שחמאס ברצחנותו הוא מכשול מוחלט לכל חתירה אליו:
*"דור שיחדל להאמין בשלום, יחדל להאמין בפתרונות מדיניים, ועל כן גם יחדל מלחתור לשלום וישליך יהבו על המלחמה המתמדת כדרך קיום יחידה. דור שיחדל להאמין בשלום, הן כערך אנושי-מוסרי והן כיעד מדיני שראוי להיאבק עליו וללכת לקראתו הלכה למעשה- דור כזה עלול להיהפך, חלילה, לבעל מום רוחני, שסולם ערכיו מעוות ושבור."* (יגאל אלון)
שנזכה לטוב לתיקון ולשיבה לשלום, עם כל אחינו הנתונים בצרה ואלו הנחלצים על משמר הארץ.
(הכנת הרשימה צוריאל אסף, המקורות המצוטטים מתוך המאמר 'חינוך להומאניות בעיתות מלחמה' משנת 1971, המאמר כלול בספר 'כלים שלובים')
