אנשים רגילים שבחרו בחיים בלתי רגילים.

אנשים רגילים שבחרו בחיים בלתי רגילים/ עמיר מנחם

 

"לא המבקר חשוב וגם לא זה המצביע על מעידת החזקים או על האופן שבו ניתן היה לעשות את הדברים טוב יותר.

השבח לאדם בזירה, שפניו מכוסים באבק, זיעה ודם.

זה שאינו מפסיק לשאוף, לטעות ולהחטיא שוב ושוב,

משום שאין מאמץ מחוסר טעות או פן שלילי.

אבל זה שמנסה, שעושה, שיודע התלהבות, מחויבות וחתירה למטרה,

הוא זה שיודע שבמקרה הטוב מחכה לו הצלחה גדולה ובמקרה הרע, אם ייכשל, לפחות עשה זאת מתוך תעוזה.

כך מקומו לעולם לא יהיה לצד הנשמות הקרות, החוששות ומוגות הלב שלא ידעו מעולם ניצחון או תבוסה".

 

ב-23 באפריל 1910, עלה תיאודור רוזוולט, נשיא ארצות הברית לשעבר, לדוכן הנואמים בסורבון ונשא את הנאום שזכה לימים בשם ״האדם בזירה״.

הנאום מסכם את השקפותיו של רוזוולט לגבי התכונות הנדרשות מן האזרח בחברה הדמוקרטית המודרנית, ומשקף את אישיותו המרשימה ואת האידיאלים ששיוו לו שיעור קומה מוסרי ומעורר השראה בעיני רבים.

 

הטקסט המכונן הזה מלווה אותי הרבה שנים.

נתקלתי בו לראשונה כשראיתי סרט דוקומנטרי בשם ״רצי המדבר״.

הסרט עוקב אחר חבורת רצים שהחליטו לרוץ במשך שנה אחת, ארבעה מרוצי אולטרה-מרתון שונים המתקיימים במדבריות בתנאי מזג אוויר הקיצוניים בעולם.

המנטרה של הסרט – “A story about life beyond the comfort zone״.

הסרט נפתח במילים מתוך נאום ׳האדם בזירה׳ של רוזוולט.

אני זוכר את הרגע הזה כרגע של גילוי.

הטקסט של רוזוולט שהתחבר בצורה מושלמת לתוכן הסרט תיאר חבורה של אנשים רגילים, שבחרו בחיים לא רגילים. חיים שהם מעבר לאזור הנוחות.

 

הטקסט הזה נתן לי השראה ולא פחות מכך, קריאה לפעולה.

 

בשנת 2014, לאחר שירות של שש שנים כלוחם ומפקד בשייטת 13, הקמתי את תנועת חמש אצבעות.

תנועה שחיה ונושמת את הטקסט המכונן ׳האדם בזירה׳ של רוזוולט.

עם השנים וההתפתחות של חמש אצבעות, גיבשנו תפיסה חינוכית חדשנית שמטרתה לעצב את דור העתיד של מדינת ישראל.

דור המאופיין בשאיפה למצוינות, בחוסן מנטלי, בלקיחת אחריות ובאהבת הארץ מתוך מחויבות ושליחות להמשיך את רוח הציונות.

נאום 'האדם בזירה' של רוזוולט מהווה עבורנו השראה ומצפן מתחילת דרכנו.

המושג הזה הפך לחלק מהשפה ותפיסת עולמנו.

 

כשאני מסתכל על מציאות דורנו בשנת 2024, כאשר מדינת ישראל נמצאת במלחמה ממושכת עם אויב חסר מוסר ותקנה ובמקביל מתנהל משבר פנימי עמוק שמאיים עלינו לא פחות מהאויבים שמחוץ לגבולותינו, נאום ׳האדם בזירה׳ של רוזוולט מקבל תוקף ומשמעות יתרה.

 

אני מעלה בפניכם חמש שאלות שבעיניי כל צעיר וצעירה בישראל נדרשים לשאול את עצמם בימים אלה.

שאלות מהותיות שמתכתבות עם משמעות נאומו של רוזוולט:

1. האם לדור שלנו יש פריווילגיה אם להיכנס לזירה או לא?
2. מהי הזירה החשובה ביותר כיום כדי להוציא את ישראל מהמשבר הגדול בו נמצאת?
3. מהי הזירה המתאימה לך ביותר ברמה האישית?
4. איזה תכונות, ערכים וכישורים נדרשים ממך כדי להיות אפקטיבי באותה זירה בה תבחר?
5. על מה באמת תשפיע דרך הזירה אליה אתה שואף להיכנס? איך נראית תמונת הניצחון?

 

אני מציע לך לענות על חמש שאלות אלה וליצור דיון מעמיק יחד עם חבריך וחברותייך.

 

אינני יודע מה יקרה בעתיד הקרוב וגם לא הרחוק,

אך במספר דברים אני בטוח:

1. שינוי – מדינת ישראל לא תהיה אותה מדינה אחרי המלחמה הנוכחית.
2. חידוש – מי שיעצב את השינוי אלה צעירים שיעדכנו גרסה ויצרו משהו חדש.
3. הזדמנות – המשבר בו אנו נמצאים כאומה יוצר הזדמנויות נדירות שלא כל דור זכה להן.

 

אני מקווה שביום מן הימים לא נסתכל במבט לאחור על תקופה זו ונגיד לעצמנו:

״איך לא הבנו את גודל השעה?

איך לא זיהינו את ההזדמנות הגדולה?

למה לא נכנסנו לזירה?

 

אחת מנקודות האור הגדולות של התקופה הקשה היא הדור הצעיר של מדינת ישראל. תנצלו את ההזדמנות, תבינו את גודל האחריות וקחו את הדברים בשיא הרצינות.

 

מאחל לכל אחד ואחת מכם חיים של משמעות והשראה.

מאמין ובטוח שניפגש בזירה.

 

בהערכה רבה,

עמיר מנחם, מייסד תנועת חמש אצבעות.