אנשי אדמה ורוח // ברל כצנלסון
הציונות היא האוטופיה היהודית. אוטופיה גדולה ומורכבת אולי יותר מכל אוטופיה חברתית אחרת, כי בכלל חזונה גם עיקרי האוטופיה הסוציאלית. האם לא אוטופיה היא להפוך את היהודי, כפי שהעולם רגיל לראותו, מן ה״יריד״ ומן הבורסה ומחצר ה״פריץ״, לאיש העבודה והאדמה?
והן כבר צומח אצלנו טיפוס זה, של מבוגר וגם של נוער, הנראה כגוש קרקעי, המאחד בקרבו את ההתמדה והרצינות והעקשנות של איש־קרקע מדורות עם ההשכלה השימושית, אשר רק מדינות־התרבות המודרניות יודעות להנחיל לחקלאיהן.
זו בלבד יש בה מהתגשמותה של אוטופיה…יותר מאשר בכל הזמנים שקדמו יש לנו עתה הצורך בהתחברות מחודשת, בליכוד מחודש. אני משתמש במונח זה לא במובנו הפוליטי, אלא במובן הנפשי:
התחברות איש־האדמה ואיש־הרוח, ליכוד מפעל האדמה עם הרוח העברית היוצרת.
לשיחה:
- מה בעיניכם התרומה החברתית הגלומה בליכוד ובחיבור איש הרוח- ואיש האדמה?
- כיצד נוכל לפעול לקרב את עבודת האדמה ועבודת הרוח "במובן נפשי" ואישי?
