בּוֹ בַּמַּעְדֵּר / שאול טשרניחובסקי

בּוֹ בַּמַּעְדֵּר בּוֹ עִסֵּיתָ כַּפֶּיךָ,/ קְשִׁי הַיַּבֶּלֶת וְסַפַּחַת בָּעוֹר,

הֵן בְּפַלֵּג תְּעָלוֹת לְעֵצֶיךָ,/ הֵן בְּצֵאתְךָ לְנַכֵּשׁ, לַעֲקֹר,

בַּחֲפִירַת בּוֹר-שָׁתִיל בְּמוֹ גָּן,/ בַּחֲצִיבַת קַן-עַמּוּד שֶׁל גָּדֵר, –

בּוֹ בַּמַּעְדֵּר!//

בּוֹ בַּמַּעְדֵּר גַּם כָּרִינוּ הַקֶּבֶר,/ חֶרֶשׁ חָצַבְנוּ בִּנְיַן עֲדֵי-עַד.

בְּבֵית עוֹלָמֵנוּ – נִשְׁקָף לְכָל עֵבֶר…/ דֶּמַע? אֵין דֶּמַע, לֹא רָעֲדָה יָד.

בַּתַּקָּלָה לֹא תִּרְאֵנוּ עֵין-צָר!/ כָּךְ כּוֹרִים אָנוּ פֹּה קֶבֶר-חָבֵר, –

בּוֹ בַּמַּעְדֵּר.//

בּוֹ בַּמַּעְדֵּר חֲפִירוֹת הֶעֱמַקְנוּ,/ גֶּדֶר קִבּוּץ שֶׁעָלָה עַל קַרְקַע,

סֶלַע הִתִּיז נִיצוֹצוֹת כִּי נִזְעָקְנוּ,/ נֶאֱנָחָה אֲדָמָה לַמַּכָּה.

אֶרֶץ נִקְנֵית בַּזֵּעָה וּבַדָּם!/ שֶׁבַח לַכְּלִי הַחוֹדֵר-הַנּוֹקֵר, –

לוֹ לַמַּעְדֵּר!//

בּוֹ בַּמַּעְדֵּר נְיַשֵּר אֶל מוּל שֶׁמֶש/ מַעֲנִיּוֹת לֶעָתִיד הָרָחוֹק,

וּבִנְתִיבוֹת עוֹלָמִים לְלֹא כֶּמֶשׁ/ יַעַל זַרְעֵנוּ בְּשָׂדֶה לִבְלִי-חֹק

בַּחֲרִיצִים נְפַלְּסֵמוֹ בָּאוֹן/ אֶל הֶעָתִיד הַמְמַשְׁמֵשׁ וָעֵר, –

בּוֹ בַּמַּעְדֵּר!

תל-אביב, 1938

שאלות לשיחה:

• מה הלך הרוח של השיר? לאיזה שורה התחברת?
• מה היחס בין הזיעה והדם בעבודת האדמה והארץ?
• כיצד משמש המעדר מקור לנחמה וסמל מחזק לצמיחה?
• מה מסמל עבורכם צמיחה ונחמה מתוך עבודת האדמה?