בין המצרים // צוריאל אסף
הָיוּ כְּאַיָּילִים לֹא מָצְאוּ מִרְעֶה // וַיֵּלְכוּ בְלֹא כֹחַ לִפְנֵי רוֹדֵף" (איכה א פסוק ו)
בפתח מגילת איכה, מגילת הקינות נמצא דימוי 'בת ציון' לאיילים הנופלים בציד.
קשה לפספס את העובדה הכואבת- מדובר בציד באמצעות התשה. זו שיטה שהאכזריות שלה נעוצה בתמונת ההתמוטטות של החיה 'מעצמה' בסוף המרדף, כשהיא כבר איננה מסוגלת לרוץ יותר והיא הולכת 'בלא כוח לפני רודף' עד לנפילתה. התמונה הזו כמו מפתחת את המובא בפסוק ג' קודם לכן- 'גלתה יהודה מעוני ומרוב עבודה, היא ישבה בגויים לא מצאה מנוח, כל רודפיה השיגוה בין המצרים' תקופת שלושת השבועות עד תשעה באב, נקראת 'ימי בין המצרים' כמו מהדהדת את התחושה החריפה של הריצה המטורפת לבין המצרים והגדרות של החיה הנמלטת, חסרת מנוח עד שמשיגים אותה, חשבו על הצירוף המטלטל הזה שמביא לחוסר המנוח 'מעוני ומרוב עבודה' מי כמונו היום מכיר ויודע את מצוקת התרבות הזו- חסרת המנוח. (ויש כאן הדהוד מקראי גם למבול 'ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה'). תרבות של חוסר מנוחה ומרוץ חיים קיצוני עד לנפילה ההכרחית. מוגש לצד עומסי החום של הימים האלו, שכמו מטיחים בפנים את הצורך להאט, להשתהות, להתחבר למקום לפני שיהיה מאוחר.
צוריאל אסף- רכז תוכן בארגון השומר החדש, יוצר ומחנך גלילי.
- מה דעתך על הטענה המרכזית בקטע?
- כיצד משפיע 'קצב התרבות' בו אנו חיים על היחסים של האדם והאדמה?
- מה ניתן לעשות בכדי 'לשבור' את התנועה התרבותית המובילה לקינה הזו?