בית שהנפש אחוזה ודבוקה בו
ברל כצנלסון
לרבים רבים הבאים אלינו – או המובאים אל חופינו מרחוק ואף מקרוב (וחוששני, גם ללא-מעטים הגדלים כאן או היילודים כאן) – עדיין לא הפך החוף הזה בית. ותפקידנו החינוכי הוא לעשות להם את הארץ הזאת, ואת העולם הרוחני שהצמיח אותה, לבית שהנפש אחוזה ודבוקה בו. וזה לא יושג בלי אווירה של אהבה-ללא-חשבונות, של כבוד-בלתי-מזויף, של הידבקות בעם ובגורלו ובתולדותיו הטראגיות, בערכיו הרוחניים, ביצירתו החיה ובחזון תקומתו, אשר יסודותיה ה'לאומיים' וה'אנושיים', ה'מוסריים' וה'סוציאליים' ניתנים להפרדה רק במילונינו ובנוסחאותינו, אך לא בהתגלמותה החיה
נסו להסביר במילים שלכם מהי ה"אווירה" שברל מדבר עליה?
"לבית שהנפש אחוזה ודבוקה בו." מה זה אומר? למה זה חשוב?
למה הדברים שהוא מציין חשובים בעיניו? בעיניכם?
לפי ברל היסודות השונים של החיים בארץ יכולים להיות נפרדים במילון, אבל לא בחיים עצמם. למה הוא מתכוון? האם תוכלו לתת דוגמה מהמציאות הישראלית של היום?
האם אנו חונכנו לפי חזונו של ברל?
בֶּרל (בּאֵרי) כַּצנֶלסוֹן (1887-1944) היה אחד ממנהיגיה הבולטים של תנועת העבודה בארץ ישראל, הוגה דעות של הציונות הסוציאליסטית, עיתונאי, עורך וממקימי מוסדות ההסתדרות.
#זהות ישראלית #ציונות #שייכות