הפוגה וערנות // דוד בן גוריון
11.09.1948, מתוך "במה נקדם את פני הבאות" דברים שנשא בעת ההפוגה השנייה במלחמת העצמאות:
ואל נטעה לחשוב שההפוגה משנה פני הדברים – ההפוגה אינה אלא אחד מדרכי המלחמה בנו. מטרת כל מלחמה היא שבירת רצונו של האויב… ואי אפשר לנו לא לראות בהפוגה המשך המלחמה נגדנו – וכל עוד יש מלחמה יש חזית אחת: חזית המלחמה, והיא שלטת בכל, ומתנה הכל, ללא יוצא מן הכלל, כי ברגע שרצוננו נשבר ואנו נכנעים – אין עליה, אין התישבות, אין חירות, אין עבודה, אין קיבוץ, אין חזון, אין כלום – גורלנו נחרץ לעבדות או להשמדה. ומשום כך עלינו לראות מרכז הדברים – בצרכי חזית המלחמה, וצרכים אלה קודמים לכל. פה ושם, אולי מפני אשליה מטעה שמולידה ההפוגה, יש רצון לפרוק מעלינו העול הקשה של המלחמה, … ואסור שההפוגה תרדים אותנו ותפחית את דריכותנו וכוננותנו במשהו… כל אורח חיינו יש להתאימו לצרכי המלחמה. עלינו להסתפק במועט, לחיות חיי צנע, להגביר בתוכנו עזרה הדדית, ולקבל על עצמנו העול הקשה והאכזרי של משמעת המלחמה. אין אנו אמונים על משמעת זו, והיא קשה לנו מאין כמוה – באשר היא סותרת את כל ערכי החירות והיצירה שעליהם גאוותנו. אולם דוקא נאמנותנו לערכים אלה מצווה עלינו הפעם השתעבדות ללא סייג למשמעת המלחמה – אין דרך אחרת לנצחון. 11.09.1948
שאלות לשיחה:
- מה עיקר הטענה בקטע? מה הלך הרוח הנדרש בעת הפוגה בעיצומה של מערכה לפי בן גוריון?
- הבאנו את הדברים בעת 'הפסקת אש' במלחמת חרבות ברזל, ויש כמובן שוני רב בין המצב כיום למצב במלחמת העצמאות. האם יש גם נקודות חיבור? מה הן?
- כיצד כדאי שנפעל במעגלי העשייה שלנו בזמנים כאלו? למה כדאי שנשים לב לדעתכם ?
