ברית הדגל הקרוע// עמרי קמינסקי
לקראת ציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה שחל היום. לצד הכאב, זו הזדמנות עבורנו להכיר את מורשתן של תנועות הנוער הציוניות שפעלו בזמנים הקשים ביותר, ויישמו את הערכים שלנו גם כשזה נראה בלתי אפשרי.
לאחר עליית הנאצים לשלטון, הקימו התנועות הציוניות חוות הכשרה חקלאיות שנועדו להכשיר בני נוער לעבודת האדמה ולחיים בארץ ישראל. אחת מהן הייתה חוות "ארסנדורף" – שם עבדו הנערים בשדות ביום, ובערב למדו עברית, תנ"ך וציונות.
בשנת 1941, ערב גירושם למחנות ההשמדה, נערך טקס בהשתתפות בני הנוער והמדריכים ודגל ההכשרה נגזר לשנים-עשר חלקים שחולקו בין המדריכים.
הם התחייבו להיפגש מחדש בארץ ישראל ולאחד את חלקי הדגל ליחידה אחת.
מבין שנים עשר המדריכים, שרדו את השואה שלושה בלבד ומתוכם רק אחת – אנליזה בורינסקי – הצליחה להביא את חלק הדגל שלה לארץ ישראל .
לשאלה איך הצליחה לשרוד ענתה אנליזה (לימים אורה אלוני):
"הגיבוי ההדדי שנתנה לנו החברה… תמיד היינו אחד בשביל האחרים, והרגשנו שהאחרים בשבילנו. גם אם לא תמיד היינו כולנו ביחד, הרגשנו תמיד, שייכות ביחד וגם היינו תמיד, אף פעם לא לגמרי לבד".
יהי זכרם וזכר ששת המיליונים ברוך.
(הכותב תגורר בקיבוץ אורטל ומדריך בנוער השומר)
