דף לחיזוק החוסן בתקופת הלחימה

חוסן – כשאני אומר חוסן למה אני מתכוון?

מבחינתי המושג חוסן מבטא את היכולת שלנו לשאת, להסתגל, להתמודד עם הקושי ולהמשיך לתפקד בצורה ראויה בהווה. אשתדל להסביר מה זה אומר לגבי לפחות.

א – השביעי באוקטובר

קוראים לי אריאל, אני בן 25 מבאר שבע. עשיתי שנת שירות בשומר החדש בתכנית המצפים במחזור ח' . נכון לאוקטובר 23 הייתי מפקד צוות בעוצבת הקומנדו.

בבוקר השביעי באוקטובר הייתי במהלך ריצת הכנה אחרונה למרתון – 35 ק"מ . במהלך הריצה כבר שמעתי את רעשי ההסלמה באוויר, והבנתי שמשהו מתרחש. מיד לאחר הריצה צמד חברים שהם קצינים מהיחידה, הגיעו אליי הביתה. אספנו מעט ציוד לחימה, והתחלנו לדהור לאזור העוטף.

היום הזה אפוף אצלי בראש במעין תחושה סוריאליסטית.

אנו מוצאים עצמנו עוברים ממקום למקום, מלקטים ציוד לחימה כמו במשחק מחשב. אני זוכר את אחד הרגעים שהצטרף אל שלושתינו פרמדיק, היינו 4 אנשים והייתה לנו קסדה אחת. על אף היריות באוויר לשלושתנו היה ברור שהקסדה תהיה של הפרמדיק.

לאורך כל היום אני חוזר ואומר לעצמי "זה הרגע שבו אני מתעורר מהחלום". אך עוברות השעות והימים והחלום לא עובר, הוא דועך והופך למציאות. בתור לוחם ומפקד אלו רגעי הקצה שאתה מתאמן עבורם חודשים על גבי חודשים, בשביל להצליח לתפקד בצורה אינסטינקטיבית מיטבית. וכך היה, לאן שהאינסטינקטים וההרגלים הורו לשם הלכנו, וזה היה נכון ואפקטיבי. היום אני מבין שבשביל להצליח לתפקד בצורה ראויה באירועים הללו, וגם לאחריהם, דרוש חוסן.

ב – פיתוח חוסן הוא החלטה

אני מאמין שהבסיס לחוסן חברתי ולאומי הוא החוסן האישי של כל אחד מאיתנו. לפני שאנחנו מנסים לתקן את העולם בחוץ, חשוב לבנות את החוסן שבפנים. ממה שאני רואה, חיזוק החוסן האישי משפיע על  החוסן של הסביבה והחברה שלנו .

אז איך מפתחים את החוסן האישי?

בעיני זה מתחיל מהבנה בסיסית של החיים, שאמורה להגיע בשלב של בשלות, בו אתה מבין שרגעים משבריים עומדים להגיע אליך או אל הקרובים אליך. והשלב הבא של ההבנה הזו, הוא הרצון שלך להבין איך היית רוצה להתמודד עם זה. ואם אתה מחליט שאתה רוצה להתמודד עם משברי החיים, השלב הבא הוא לקבל החלטה, וזה ענין של בחירה. ואם בחרת והחלטת שאתה גם רוצה להיות עמוד תמך לסביבה שלך, אדם שבשעת משבר אנשים יכולים לפנות אליו וקבל את הכוחות חזרה, הרי שחיזוק החוסן האישי שלך הופך להכרח .

ג – אמונה

ננסה להסתכל על מקור החוסן.

אמנם ניתן להסתכל על סיטואציות מורכבות ממעוף הציפור, לנתח אותן מבחינה לוגית, לפסוק מהו הדבר הנכון ביותר לעשות, ולהגיד (ולקוות) שגם ברגע האמת כך היית פועל. אך המציאות קצת יותר מורכבת מזה ולדעת מה הפיתרון זה לא אותו הדבר כמו להצליח להוציא אותו לפועל בזמן אמת בסיטואציה מורכבת.

לדעתי תחילת העבודה על החוסן אינה נמצאת בתובנה אינטלקטואלית כזו או אחרת, אלא באמונה פשוטה. סוג של אמונה שמסתכלת מאוד מאוד נמוך, למציאות הפשוטה של החיים. אמונה כזו המתייחסת לפעולות הקטנות שלנו, האנשים הקטנים.

מדובר באמונה בכך שאם אצליח להבחין בין הדברים הטובים שאני יכול לעשות ובין הדברים הרעים שאני יכול לעשות, ואם אדבק בטוב ואתרחק מהרע המציאות שלי תשתפר. וככל שאדבק בדרך חיים זו יותר, המציאות תתקדם בכיוון שאלך בו.

ד – אתגר הבחירה בין טוב ורע

אבל כמה שמדובר באמונה פשוטה, היישום שלה הוא אתגר חיים. בעיקר אתגר ההבדלה בין הטוב לרע. אנו נתקלים בקשיים שהבינה בשילוב עם המציאות החברתית מעלים עלינו.כמו מי אנחנו שנחליט בין טוב לרע במציאות סובייקטיבית? אתגר נוסף הוא העובדה שיש כל כך הרבה דברים טובים, אז מה הדברים הטובים בשבילי? זה כמו לבחור שמפו מתוך 20 סוגים.

וברגע שהשאלות האלו עולות, קשה לבצע בחירות המגיעות ממקום אמיתי, גם כי קשה להקשיב לעצמך עם הרבה רעש מבחוץ וגם כי כל החלטה מלווה בקול ביקורתי פנימי.

אז אתגר הבחירה בין טוב לרע הוא גדול. אך אני מאמין שיש בנו את היכולת האמיתית להבדיל בין טוב לרע או לכל הפחות לדעת שיש דברים רעים ויש דברים טובים.

ה – הדרך לבחור בין טוב לרע

אז כדי לעשות את זה בצורה האמיתית ביותר, מהמקום הנכון שלנו, הכרח לפתוח את העיניים, להסתכל סביב, ולהתחיל לשאול שאלות. אני מציע לא להסתכל ישר על המציאות, אלא להסתכל על אנשים שאני מעריך באמת. ואז לשאול שאלות טובות כמו מה עומד בבסיס האנשים המיוחדים האלו שאני מעריך? אילו תכונות שאני מעריך אצלם הייתי שמח לאמץ בעצמי?

ורק אז מגיע השלב שבו אפשר להסתכל פנימה, ולהתבונן בחוויות הפנימיות שלי, ולשאול – אילו דברים עשיתי שגרמו לי להרגיש טוב ונכון? וגם להיפך, מה עושה לי רע ומרגיש לא נכון. כי כמו שחשוב להתקרב לטוב, חשוב לא פחות להתרחק מהרע.

ואם עוצרים וחושבים על זה באמת, הנפש יודעת לענות את התשובות הנכונות. ואז אתה מתחיל לאחוז במה שטוב, ובמה שרע. אתה מתחיל לדעת.

והבירור הזה הוא לא עניין של מה בכך. הוא מצריך התבוננות והעמקה, וסיכום אישי. ולדעתי הוא חלק חשוב לא פחות מהעשייה. כמו שאנחנו צריכים להשקיע בלכוונן ולאפס את הנשק לפני הלחימה בשביל לפגוע במטרה, אחרת נירה כמה שנרצה ולא נפגע, כך חשוב מאוד לכוון את העשיה שלנו, על פי ערכים, תכונות טובות, וכיוון פנימי אל הטוב. אחרת גם כאן לא נפגע במטרה .

ן – שלב הלמידה שמתוך מעגל הפעולה

לאחר בחירת העקרונות ותחילת הצעידה בדרך, אתה מתחיל להתעמת עם העולם בצורה חדשה ולרכוש כלים. חשוב לא למהר, כי "תפסת מרובה לא תפסת". ותוך כדי העשיה מתוך הערכים שלך, אתה לאט לאט מפתח בסיס ערכי שאתה יכול לעמוד עליו.

זה שלב פיתוח החוסן האישי, מתוך המרחב הנמוך שדיברתי עליו קודם. מרחב המציאות. שהוא מאוד מעשי ומאוד פרקטי. אבל אחרי שאתה בא אליו עם ההתבוננות הערכית הנכונה, ועם היכולת להבדיל ולבחור באמת בין טוב לרע, בזמן התמודדות עם בעיות חדשות בדרך אתה נהיה אמיץ יותר. ואתה גם מפתח תחושת בהירות למה נכון ומה לא נכון, ובכך גם מגדיל את תחום ההשפעה שלך, מעגל ההשפעה שבהישג היד שלך.

מניסיוני, לאחר תקופה שאתה צועד בדרך שבחרת מספר דברים קורים;

הדרך מפתיעה אותך. היא מתעקלת קצת ימינה ושמאלה לכיוונים שלא חשבת, ודברים לא צפויים קורים. אבל אתה ערוך להתמודד איתם, כי כבר יש לך חוסן, ומבחינתך זה בסדר שיש הפתעות.

דבר נוסף שקורה זה שהפעולות שלך הופכות להרגלים חדשים, ודברים שפעם נראו לך מאתגרים ודרשו הרבה אנרגיה נעשים ביתר קלות. לאורך זמן אתה יודע להסתכל על דברים שנראו לך לא אפשריים ולפרק אותם לגורמים שניתן להתמודד איתם.

ויותר מכך, אחרי שהקשבת למצפן הפנימי שלך שהורה לך לכיוון הטוב, הלכת בדרך שלו וקבלת תוצאה טובה, אתה לומד שאתה יכול להקשיב לעצמך .

לדוגמה, על עצמי אני יכול לספר שתמיד הערכתי ניצול זמן טוב. לאורך השירות הייתי בוחן את עצמי ושואל, האם אני עושה את הטוב ביותר שלי ? כמה זמן אני מבזבז ? מה אפשר לשפר ?

ולרוב התשובה שלי הייתה שאני מבזבז זמן על שטויות ואם הייתי טוב יותר הייתי מספיק יותר בצורה טובה יותר. בשלב מסוים בשירות חבר שלי הצליח להתאמן ולרוץ מרתון. הערכתי את זה מאוד , ראיתי בזה גם יכולת של ניצול זמן ומשמעת וגם מי לא מעריך מרתוניסט. החלטתי שאני גם מנסה. לאט לאט העלתי את כמות הריצות שלי והגעתי למרחקים שמעולם לא הגעתי אליהם. למרות שזה שאב ממני זמן ומשאבים הרגשתי שהמסוגלות שלי עלתה, שאני יכול לעשות דברים שלא חשבתי שאוכל וזאת בזכות הבחירה שלי בדרך הזו ודבקות שלי בה. עם עליית המסוגלות הזו הגיעו גם עלייה בחוסן, וקיבלתי תחושת ביטחון ללכת אחרי מה שמרגיש לי נכון .

ז – המעבר מחוסן פרטי לחוסן חברתי

ברגע שאתה רואה הצלחה בהתמודדות עם אתגרים שהמציאות מציבה בפניך ואתה מאמין בדרך שלך, אתה מתחיל להאמין ביכולת שלך להתמודד עם עוד ועוד דברים. אתה נהיה אדם שפועל לפתרון בעיות ומסתכל החוצה בביטחון. אדם שיכול להחזיק מעמד בסופה קשה ולהיות משענת לקרובים שלו. זה חוסן בעיני.

יותר מכך, כשהחוסן שלך מגיע בצורה כזו, הסביבה מתחילה להסתכל עליך בהערכה. היא יודעת שיש על מי לסמוך ואף יכול להיות שתשמש דוגמא אישית למישהו וגם הוא יתחיל ללכת בדרך שתהפוך אותו ליציב ובעל כלים להתמודדות. כשהסביבה מקבלת יציבות וביטחון היא יכולה להתחיל לצמוח למעלה. כמו אדם צמא שלא מתעסק בבעיות של מימוש עצמי עד שהוא מרווה עצמו, כך גם סביבה שנמצאת בפחד ממשבר לא יכולה להתעסק עם בעיות מורכבות, אך מרגע שהיא נמצאת על קרקע יציבה עם אנשים יציבים כמוך היא יכולה להתחיל להתרומם.

וכך החוסן של אדם פרטי יכול להשפיע על החוסן של הסביבה והחברה .