הבחירה שלי // מעין-חיים סג"ל
הכותבת היא חברת גרעין ההדרכה בשנת שירות לאומי של נוער השומר מבית השומר החדש, תושבת פתח-תקווה.
אני לא חושבת שלאנשים מקום המדינה הייתה ברירה אלא להיות חלוצים וגדולים.
אני לא חושבת שהמחתרות יכלו לעשות שום דבר מלבד להילחם, שלחלוצים היה מנוס מלהקים הכל משום דבר.
לא הייתה להם ברירה אלא להיאחז באדמה שמתעקשת לפלוט אותם, לפתח שרירים נגד הלחץ התמידי של המזרח התיכון, להקים וליזום ולהמציא ולהמשיך. צו השעה אז היה דורש וחד משמעי, והם עשו את הדבר היחיד שהם יכלו לעשות – להיענות.
אבל מה לעשות, לי יש ברירה.
המעלית בבניין שלי עובדת, האוטובוס שלי מגיע בזמן (אלא אם כן אני בדרום), יש לי אינטרנט בטלפון כל הזמן, הכל בנוי, הכל קיים, הכל נוח.
אני יכולה, וזה אפילו לא כזה קשה, לחיות חיים שלמים בלי לקחת שום מושכות לידיים שלי. לחיות חיים שאין בהם טיפת חידוש. אני יכולה לשמוע חדשות ושהגבות שלי יזעפו אבל ששום דבר אחר לא יזוז בי.
לא הלב, לא הידיים.
כי הנוח הזה, שהתרגלתי אליו מלידה, ממשיך לשכנע אותי שהקריאה הזאת קוראת החוצה, לכולם ולא לי. לקוות, כמובן, שמישהו יענה כבר, אבל לא לחשוב לרגע שאותי הצו מצווה.
אבל האדמה שלנו שנזרעה עדיין צריכה שנשקה אותה. הגבולות שלנו ששורטטו אז עדיין נבחנים בכל יום.
כל מה שקיים דורש שנחזיק אותו, וכל מה שלא, דורש שנקים.
אין ארץ ישראל בלא חידוש,
ומי יחדש אם לא אנחנו?
