"הוו זהירים בנטיעות" // חבורת הכותבים – השומר החדש
כולנו מכירים את המדרש היפה על חשיבות הנטיעות:
'וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל'; אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל:
אף על פי שתמצאו אותה מלאה כל טוב, לא תאמרו: נשב ולא נטע, אלא הוו זהירים בנטיעות… כשם שנכנסתם ומצאתם נטיעות שנטעו אחרים, אף אתם היו נוטעים לבניכם
(מדרש תנחומא, פרשת קדושים).
המדרש מתאר מציאות בו בני ישראל מגיעים לארץ ישראל, אחרי נדודים של ארבעים שנה במדבר, ונחשפים לכל השפע הטמון בה. במקום להסתער וליהנות מכל הטוב הזה הם נדרשים, עם כניסתם לארץ, לעסוק בנטיעה, למען אלו שיבואו אחריהם. כיום, האדם המודרני חי את חייו עם השפע החומרי הגדול ביותר שהיה אי פעם. המדרש מזכיר לנו לא להסתער ולחמוס את היש, אלא להיות זהירים בנטיעות – הן בנטיעת עצים ממש, המייפים את עולמנו, מעשירים את האוויר, נותנים צל ופרי, והן בנטיעות אחרות הנדרשות לחברה מתוקנת- נטיעות של אמון בני בני אדם, של קהילות מתפקדות או של חינוך מחבר ומאפשר. מתוך לקיחת אחריות ועיגונה (נטיעתה) בעולמות המעשה, נוכל להבטיח עולם טוב ומיטיב לנו ולבאים אחרינו.
- מה המשמעות של לטעת לבניכם לפי הקטע?
- מדוע עצי מאכל? האם הכוונה היא רק במובן הפיזי של אוכל?
- איך "נוטעים" עצי מאכל רוחני?
- מה אנחנו, בשומר החדש נוטעים לדורות הבאים? מה אנחנו מנסים.ות להעביר הלאה?