הטבע כאמנות הנשמה // ביל פלוטקין
הטבע – הטבע החיצוני המכונה בפינו "המרחבים הפתוחים" – היה תמיד היסוד החיוני של המסע אל הנשמה והתפאורה העיקרית שלו. אחרי הכול, הנשמה היא המרחבים הפנימיים שלנו, השטח התוך נפשי הידוע לנו פחות מכול, אשר טומן בחובו את המסתורין האינדיבידואלי שלנו. כאשר אנו נכנסים באמת לטבע הפראי החיצון, נפתחים לגמרי לכוחותיו המסתוריים והפראיים, הנשמה מגיבה בזעקות ובתשוקות משלה. בתחילה, תשוקות אלה עלולות להפחידנו, משום שהן מאיימות להפוך את עגלת תפוחי חיי השגרה שאספנו וסידרנו בזהירות. אולי זוהי הסיבה לכך שאנשים רבים מתייחסים אל נשמותיהם בדומה לדרך שבה הם תופסים מדבריות, ג'ונגלים, אוקיאנוסים, הרים פראיים ויערות חשוכים – כמקומות עוינים ומסוכנים.
החברה שלנו תמיד מקימה מחסומים בין אזרחיה לבין הטבע הפראי הפנימי והחיצוני. בצד החיצוני, מצויים הבתים והמכוניות הממוזגים שלנו, הקהילות החיות מאחורי גדרות ומרכזי הקניות הסגורים, חומות ושוטרים המשגיחים על הסדר, סכרים ומציאות וירטואליות. בצד הפנימי, מציעים לנו "משפרי מצב רוח", אלכוהול, סמי רחוב; צרכנות ועשרות התמכרויות נוספות שמרדימות את הנשמה; פונדמנטליזם, טרנסצנדנטליזם ואמצעי בריחה אחרים מהמציאות; מערכות אמונות נוקשות ביחס ל"טוב" ול"רע"; ותורות המלמדות שאלוהים או איזו דמות הורית אחרת ישמרו ויגנו עלינו בחיינו השבריריים.
אך כשאנו נמלטים אל מעבר למחסומים המלאכותיים האלה, אנו מגלים דבר מדהים : לא רק שהטבע והנשמה תלויים זה בזה, הם גם כמהים זה לזה ובסופו של דבר הם עשויים מאותו החומר, בדומה לתאומים או לעצים בעלי אותם שורשים.
ביל פלוטקין, מחלוצי שיטות הטיפול בטבע (אקו-תראפיה), חוקר וסופר אמריקאי.
- נסחו את טיעון המרכזי בקטע במילים שלכם
- מה הקשר בין האדמה והשטח הפתוח לבין הנפש והמרחב האישי הפנימי לפי הקטע?
- שתפו בחוויות חיים אישיות שלכם בהם היציאה החוצה לוותה בכניסה פנימה למרחב נפשי חדש.
- כיצד התנסות בעבודת אדמה תורמת לתנועה נפשית פנימית ברוח הדברים?