מוסר מערבי עכשווי "כטלפון טיפש"

"הטלפון הטיפש" ששמו המוסר המערבי העכשווי – יעקב נוקד

א

מלחמה עם כל הנוראות שלה, היא זמן של טלטלה שמורידה מסכות. מראה בבהירות את עומק המציאות. אנחנו לא מחפשים אותה ולא רוצים בה. אבל אם היא כבר כאן, במלוא עוצמתה, אוי לנו אם לפחות לא נלמד את השיעורים שהיא מלמדת אותנו. כי אם לא נלמד, אנחנו בפועל מחכים למלחמה הבאה, כי לא למדנו.

והמלחמה הזאת מושפעת מאוד מתפיסת המוסר המערבי העכשווי. המוסר המערבי (בעיקר דרך לחץ אמריקני) הוא סוג של "מערכת הפעלה" שמשפיעה על התנהלות המלחמה. הוא מתערב בקביעת יעדי המלחמה, עוצמתה, וטקטיקות פעולה. ממש כך. אבל ככל שעובר הזמן, ניתן לומר שהמוסר הזה, מערכת ההפעלה הזו, מתגלה כגרוטאה. שפשוט לא עומדת בעומס האירועים והאתגרים.

כשאני כותב "המוסר המערבי העכשווי" אני מתכוון לתפיסת העולם הליברלית חברתית-תרבותית שנוכחת במערב, שהשאיפה העיקרית בה היא חרות הפרט והכלל (לִיבֵּרָלִיזְם – חֵרוּתִיּוּת ע"פ האקדמיה ללשון). השאיפה מתבטאת בערך עליון של פלורליזם – יחס של סובלנות לדעותיהם של אחרים, ותביעת חופש המחשבה והדעה של כל אדם בתחום חברתי הכלכלי או הדתי.

אני רואה את הקרטוע של תפיסת העולם הזו לאורך כל המלחמה, ואני בטוח שהאויב, החמאס בקצה ושולחיו ושותפיו, מבינים בדיוק מה הם עושים כי הם מזהים את הקרטוע הזה, ופועלים דרכו.

ב

הקרטוע הזה לאורך המלחמה מביא לתופעות שהן סוג של פלא בעיני. אביא דוגמה כזאת, כאילו לקוחה מהאגדות. בחודש יולי השנה פרסמה אבריל היינס, שעומדת בראש משרד המודיעין הלאומי בארה"ב, הודעה חריגה לציבור. היא הודיעה שבוודאות האיראנים עומדים מאחורי המחאות הפרו פלסטיניות ברחבי ארצות הברית. הם שלחו פעילים, הזרימו כסף לארגונים ושטפו את הרשתות החברתיות בחשבונות של מתחזים ובפרסומים, מה שהשפיע על ציבור עצום בארה"ב (וגם באירופה), להצטרף ולפעול בכל הכוח, כמו שראינו. מצד שני היא הדגישה בהודעתה שמי שהשתתף במחאות, השתתף בהן בתום לב ומתוך הזדהות.

אז זה היה סוג של פלא בעיני, כי באופן פשוט מי שהשתתף במחאות האלו בלי לדעת שהאיראנים עומדים מאחוריהן, יוצא 'סתום'. החלילן מהמלין חזר וסחף אחריו אמריקאים נלהבים. אבל מצד שני, שאלתי את עצמי מה הבעיה פה. אם מישהו באמת מזדהה עם המסרים האלו, והוא בוגר ומשכיל ובוחר, איפה הבעיה? אז מה אם האיראנים עומדים מאחורי זה? ומי אני שאתנשא עליהם ואגיד שזה לא בסדר? אני לא רוצה להתנשא.

אז ניסיתי לחשוב הרבה, עד שהבנתי, שחלק מזה שאני מסתבך עם זה, ולא רוצה להתנשא זה חלק מהבעיה. כי גם אני מושפע מהמוסר המערבי. ועל פי המוסר המערבי, אם אתה מעל גיל 18 ובוחר, אז הכל טוב. וגם אסור לבקר אותך. החטא הכי חמור בעידן הפוסט מודרני הוא לשפוט מישהו אחר. להגיד למישהו שהוא לא בסדר. להתנשא.

ואמרתי לעצמי שעם כל הכבוד לעיקרון הזה, שיש בו אמת, יש לי זכות לשפוט את הבחירה של האמריקאים האלה, קודם כל כי היא פוגעת בי ובבני העם שלי. ואני מבין שיש ענין גדול להעמיק בפלא הזה, להבין אותו ולהמשיג אותו. אז במאמר הקצר הזה אשאל שתי שאלות.

שאלה ראשונה, באמת איך זה קורה? איך הקסם הזה פועל? באמת הם עד כדי כך מכושפים שהם לא מבינים שיש כאן גורמים רעים שמשחקים בהם? מה הכוח של הקסם הזה? זה באמת מטריד שאנשים חופשיים (או שחושבים שהם חופשיים) חיים ומתנהגים ככה.

והשאלה השניה, היא מה באמת הבעיה בזה? נניח שיש איזה פרוגרסיבי שבא ושואל אותי מה הבעיה בזה, מה אני עונה לו?

ג

אז לגבי השאלה הראשונה, באמת יש פה קסם. הקסם הזה, של השפעה תודעתית על בני אדם, מתרחש באופן כללי בעיצוב תודעה, על ידי חינוך, קמפיינים, אמנות ופרסומות, אבל כאן להבנתי הוא מופיע בקיצוניות שראויה לציון ולהסבר חינוכי תרבותי.

וכשהקסם הזה פועל כזאת קיצונית על אנשים, להבנתי זה מצליח לקרות בגלל שהם "לא חושבים, הם מְחַשְׁבים" (משפט ששמעתי בפודקאסט עם פרופ' יוחאי עתריה). מה ההבדל בין "לחשוב" ל"לחַשֵּׁב"? כשאתה מְחַשֵּׁב אתה מסדר ומארגן מחשבות שזיהית ואספת, אבל הן לא בהכרח שלך. אתה צרכן של מחשבות. אבל כשאתה חושב, אתה באמת מעמיק, מברר, ומפתח דרך יסודית של תפיסת עולם. אתה פחות צרכן של מחשבות ויותר מפתח ומעבד אותן.

אסביר עוד קצת כי אלו מושגים שיכולים לתעתע.

ההבדל בין "לחשוב" ל"לחַשֵּׁב" בעיני, הוא ביסוד הפנימי שמניע את החשיבה הערכית שלך. מניסיוני בחינוך ארוך טווח, לפעמים אדם יכול לבנות פילוסופיה שלמה שעיקרה בריחה מאיזה ענין או אתגר שמחריד אותו. כמו חרדה חברתית, או חרדה מכישלון בעבודה. ואז, דיון לוגי לא יעזור לשכנע אותו לשנות את דעתו או להתמודד עם האתגר. עד שלא מגיעים לשורש של תפיסת עולמו בנושא, אי אפשר יהיה לעזור לו לצאת מהמקום שבו הוא תקוע. ולכן כשאתה מְחַשֵּׁב, אתה 'צורך' מחשבות שעונות לך על צרכים, ובעיקר מנסה להרגיע לך חרדה עמוקה. המחשבות אמורות לשרת את הצרכים שלך והחרדות שלך. אבל הן לא באמת דרך חיים. הן מתכנסות בך ובאינטרסים שלך. ועל פי העיקרון הזה, להבנתי המוסר המערבי הפוסט מודרני מוּנָע מהחרדה העמוקה שנשארה מהתקופה המודרנית, של האידאולוגיות החילוניות, שהביאה למלחמות העולם הרצחניות. ולכן הוא מתרחק כמו מאש מעיסוק בלאום, אדמה ומשילות.

אבל הבעיה ב"לחשב", היא שבסוף זה לא באמת עוזר, ולא מתמודד עם האופי האלים של העולם  כי אתה רק מְחַשֵּׁב ולא באמת חושב.

. ועכשיו נחזור למחאה הפרו פלסטינית באמריקה, ולפלורליזם.

אחד מערכי היסוד של המוסר המערבי הוא פלורליזם. הנחת המוצא היא שחברה פלורליסטית, רבגונית – דוגלת בערכי שוויון וסובלנות ובנכונות לחיות יחד מתוך כבוד הדדי. וכך, תיפתרנה הבעיות. וזה באמת אידיאל יפה. אבל אם לוקחים אותו לקצה (כי כל דבר שקורה מתוך חרדה בסוף מגיע לקצה), הוא הופך בסוף להיות מסוכן עבורך.

אפשר להסביר את הסכנה הזו במשל פשטני אבל מבהיל ברלוונטיות שלו. נניח שפלורליסטים "על מלא" עושים ארוחה ומזמינים את כולם. כי הם פלורליסטים וחשוב להם השיוויון והסובלנות. ומגיעים לארוחה כל מיני אנשים עם סגנונות אכילה. הטבעוני והצמחוני יתקבלו ראשונים, וגם זה שאוכל כשרות מוסלמית, יהודית, וגם זה שאוכל פליאו וקטוגני. ואז מגיע קניבל, ורוצה להצטרף. ואם מדובר בפלורליסטים על מלא, הם יכניסו גם אותו. בשם השיוון והסובלנות. ומה שהם לא מבינים, זה שהם עצמם התפריט של הקניבל הזה. זה היה מצחיק אם זה לא מה שבאמת קורה עכשיו באמריקה. האיראנים האלו מצטרפים לארוחה כי הם רוצים לחסל את האמריקאים. פשוטו כמשמעו. והאמריקאים הפלורליסטים, לא קולטים את זה. כשהפלורליזם שלך הוא בלי גבולות, הוא כבר יוצא מגדר גישה מצמיחה והופך להיות מרחב פרא.

ויש פה פלא גדול, שאני חושב שהוא אחד הלימודים הכי חשובים מהמלחמה הזו, מעצם המציאות שמלמדת אותנו. אמת מארץ תצמח.

ד

ועדיין צריך לגשר על הפער המפליא הזה. על זה שדווקא מוסר כל כך פלורליסטי ומוסרי בעיני עצמו, יכול להגיע להצדקה או התעלמות ממעשי טבח ואונס, לתמוך בעם שקיבל על עצמו דרך שטנית, ולפעול באנטישמיות (!). זה פער עצום.

אז הפוך על הפוך הפער עצמו הוא מה שגורם לזה לקרות. בעצם מדובר פה בהפעלת כוח של האיראנים על חלק גדול מהציבור באמריקה, כוח שמביא לדעתי להתפרצות הנוכחית של האנטישמיות באמריקה, שהפכה לגלויה (כי מסתבר שתמיד היא מסתתרת בעומק ובכל פעם מחדש טריגר אחר מפעיל אותה) ורחבה. בסוציולוגיה מדברים על 3 רמות של הפעלת כוח בקונפליקט, מהחלש לחזק: הרתעה, כפיה בכוח, אין קונפליקט.

הרתעה זה איום בכוח פוטנציאלי, שמצייר אפקט של כוח. הרמה הבאה היא שימוש בכוח עצמו, בפגיעה ובכיבוש. בדרך כלל זה יהיה מול ההתנגדות של מי שמופעל עליו הכוח, וכך יהיה צורך בהרבה כוח. והרמה הכי חזקה של הפעלת כוח, היא על ידי יצירת מצב שבו הצד שמופעל עליו הכוח בכלל לא יודע שיש קונפליקט. אין קונפליקט. ואז אין התנגדות ואין הגנות וכל הערוצים פתוחים להפעלת הכוח. לדוגמה פגיעה בילדים נעשית לצערנו מתוך התמימות שלהם, ולכן היא נחשבת כל כך חמורה ואכזרית.

הפעלת כוח כזו קיימת במשטרים טוטליטריים, ששולטים גם באמצעי התקשורת וברשתות החברתיות. חשוב להם שלציבור לא תהיה תודעה של קונפליקט, וכך הרבה פעמים הם סוחפים את הציבור ומעצבים את תודעתו. אבל החידוש העצום של המלחמה הזו, היא שזה קורה בעוד מקום, הקצה הכי רחוק של החברות הטוטליטריות – החברות הפלורליסטיות באופן טוטליטרי. וזה קורה לנו עכשיו מול העינים באמריקה. בגלל שאין קונפליקט, אין הגנות. והאיראנים (וכנראה גם הרוסים שלימדו אותם לפעול כך), שהם עצמם משטר טוטליטרי, מצליחים בעורמה יוצאת דופן לרתום אמריקאים פלורליסטים תמימים למלחמה שהיא לא שלהם. וזה קורה בעוצמה ובכישוף. ושוב, זה לימוד גדול שחשוב להכיר. חשוב להבין שאין וואקום. ואם לערכים שלך אין גבולות, אם הערכים שלך פשטניים ואין לך ביקורת עצמית אמיתית ויסודית, הם הופכים אותך עצמך לכזה שנתון לתמרון ומניפולציה. והמניפולציה הכי גדולה, היא שאתה בטוח שאתה בוחר בזה לחלוטין, וזה הדבר הכי טוב. ואתה לא מבין שהכינו לך את הכל על מגש ואתה ניצב בסרט. סרט אימה. וזה קורה כי אתה לא חושב, אתה מְחַשֵּׁב.

ה

ולגבי השאלה השניה, מה באמת הבעיה בזה? קודם כל יש פה בעיה של כבוד. האיראנים לא באמת מכבדים את האמריקאים. הם מנסים להשתמש בתמימות ובפשטנות שלהם, כדי לפגוע בה עצמה. הם מנסים להשתמש בערכי היסוד של האמריקאים, כדי לפגוע בסוף באותם ערכי יסוד. זה כמו אדם שמעוניין לאכול בריא ובא אליו אדם אחר ומציע לו אוכל שהוא טוען שהוא בריא, על מנת לגרום לו לחלות. בדיוק ההיפך.

והבעיה היותר קריטית לדעתי היא בהשפעה התרבותית של תודעת המלחמה עלינו. על עם ישראל, שגם מושפע מהמוסר המערבי. וזה יכול להביא אותנו כלפי פנים שוב ושוב לבילבול, לתחושות אשמה ולמשבר זהות. וכלפי חוץ לעימותים מתמידים עם המערב, ועם האו"ם, שאמור להיות ארגון חבר ותומך, ובפועל במלחמה הזאת הוא יותר ארגון אויב ומזיק. עימותים שלא תמיד אנחנו מבינים אותם עד הסוף ולכן גם לא יודעים לנהל אותם עד הסוף.

ו

הנה רשימה חלקית של מקומות שזה קרה בהם: בהכנסה של ישראל לרשימה השחורה של האו"ם של מדינות שהורגות ילדים. בתמיכה של האו"ם באונר"א, ובקבלה של דיווחים שקריים של החמאס, על מספרי הרוגים ופצועים, ועל מחאות נגד פעולות לגיטימיות של צה"ל בבתי ספר ובתי חולים שהפכו לבסיסי חמאס ולמקומות ירי טילים. שוב ושוב. וגם האו"ם הגדיר את מבצע ארנון, הפעולה המופתית בנוסיראת לחילוץ ארבעת החטופים,  בה נפל ארנון זמורה הי"ד, כפשע מלחמה. ומראיינת בריטית שואלת אחרי המבצע בראיון את קצין צה"ל למה הצבא לא הזהיר את התושבים לפני הפעולה. והוא עונה לה שאם הם היו מזהירים את התושבים החמאס היו רוצחים את החטופים.

נעצור רגע בדוגמה הזאת, כי היא ממחישה את המצב. האו"ם שמגדיר את מבצע ארנון כפשע מלחמה, והמראיינת ה"תמימה" ששואלת את קצין צה"ל למה לא הודיעו קודם, הם בדיוק הטלפון הטיפש הזה. טלפון טיפש שבקושי יודע לפתוח תמונה, מבט אחד ספציפי מנותק, אבל לא יודע לפתוח סרטון. לא מצליח לראות את ההקשר של כל הסיפור. של החטיפה, הטבח, ושל עם התמסר לרעיון השטניות של רוע לשם הרוע. כי התמונה שהוא מצליח לפתוח היא התמונה שמתכתבת עם הערכים שלו, עם הפלורליזם, והשיוויון. והגנת ה"חלש". ורק את התמונה הזו הם יפתחו ורק עליה הם ישימו דגש. זהו פלורליזם ללא גבולות. זה מוסר שיושב על חרדה. גרוטאה.

ז

מה שחשוב להבין שמוסר הוא מרחב דינאמי שחייב להשתכלל ככל שהמציאות בוחנת אותו ומחדשת אותו. הוא אמור להתפתח. להשתדרג. בדיוק כמו כלים אחרים. וכמו שעברנו מעגלות וסוסים לרכבים שמניעים אותם עם מנואלה, והיום יש רכבים חזקים ומהירים עם מערכות מתוחכמות, כך המוסר חייב להשתרג. כי בנתיים, הוא לא עומד בעומס. ומוסר אמיתי זה מוסר שכל הזמן מתכתב עם האתגרים שעומדים מולו, וצומח ומתחזק מהם.

האויבים שלנו, ציר הרשע, בונים על המוסר המערבי החלש המיושן והמקרטע, ובעצם פועלים דרכו. מתוכו. והם מנסים להביא את המוסר המערבי להחליש אותנו, את הפעולות שלנו, את התפיסות האינטלקטואליות שלנו, ובעיקר את הנפש שלנו, הנפש הפרטית והכללית.

אז מה ההיפך מהמוסר המערבי הנוכחי? לחשוב באמת. על פי יסודות מוסריים אמיתיים שהם עמוקים, ולא רק על פי יסודות הומניסטיים אופנתיים מבוססי חרדה. ואז היסודות האלו מוכנים למציאות ואתגריה. זכינו כעם שיש לנו מסורת של מוסר שרשי עמוק שהוא גם אמיץ וגם מכוון באמת תיקון עולם. לא תיקון פשטני ומהיר, מתוך חרדה ואינטרס, אלא תיקון ארוך ומייגע, שיש בו גם חוסן, הקרבה והסכמה להתמודד כשצריך.

וזה מחייב את העם שלנו לפתח את המוסר המשודרג הזה. יש לנו חובה, קודם כל פנימה, גם כדי לשרוד וגם כדי לפתח את הנפש שלנו, לכתוב מוסר חדש, מוסר שנובע מהמשמעות של אחיזה באדמה, אדמת ארץ ישראל. זו ציונות. וזה מוסר שנובע מהתמודדות בלתי נמנעת עם רוע לשם הרוע. פיתוח המוסר הזה הוא חלק פעיל מהמלחמה, וככל שהוא יהיה יותר יציב ואמיתי, הוא יעזור לנו לנצח במלחמה זאת. ותוך כדי המלחמה הזאת, הגיע הזמן לכתוב מחדש את הקוד האתי של צה"ל.

והמוסר הזה יהיה גם מתנה שלנו לעולם. כי העולם המערבי תקוע בעצמו עם הבעיה של ההתמודדות עם ציר הרשע שכבר אחוז בעוצמה במדינות המערב. והוא רק בתחילת האירוע. ולכן המוסר הזה יהיה המשך הבשורה הציונית לעולם.