היסטוריה של הפרט

היסטוריה של הפרט // דליה רביקוביץ

תֵּשַׁע מִילִים אָמַרְתִּי לְךָ
אַתָּה אָמַרְתָּ כָּכָה וְכָכָה
אַתָּה אָמַרְתָּ: יֵשׁ לָךְ יֶלֶד
יֵשׁ לָךְ זְמָן ויֵשׁ לָךְ שִׁירָה.
סוֹרְגֵי הַחַלּוֹן נֶחְרְתוּ בְּעוֹרִי
לֹא תַאֲמִין שֶׁעָבַרְתִּי אֶת זֶה.
מַמָּשׁ לֹא הָיִיתִי חַיֶבֶת
לַעֲמוֹד בְּזֶה בְּמוּבָן אֶנוֹשִׁי.
בְּי' בְּטֵבֵת הוּטַל הַמָּצוֹר
בְּי"ז תַּמּוּז הָבְקְעָה הָעִיר
בְּט' בְּאָב נֶחְרַב הַבַּיִת.
בְּכָל אֵלֶּה הָיִיתִי לְבָד.
דליה רביקוביץ- משוררת ישראלית (1936–2005) הייתה משוררת, סופרת ומתרגמת ישראלית, כלת פרס ישראל

1. שתפו במחשבות ותחושות בעקבות השיר. 
2. בחתונה יהודית שוברים כוס זכר לחורבן ומחרים את האישי אל הלאומי, מה החיבור בין הפרטי ללאומי העולה מהחווית הגירושין שמאחורי השיר? 
3. אם אכן בדידות היא סיבת החורבן כיצד עשויה לדעתכם ערבות להוות חלק מן הנחמה?