המלחמה האמיתית שלנו: "עצבים מברזל"

(נכתב בזמן המהומות בשדה תימן ובבית ליד – יולי 2024)

א

להמוני ישראלים נשבר הלב.  לראות את הלוחמים שלנו נאזקים כאחרוני העבריינים, לשמוע שאויבי ישראל חוככים ידיים בהנאה כשהם רואים אותנו שוב רבים אחד עם השני, ובעיקר, רבים מאתנו מרגישים חרדה גדולה מחציית קו אדום: שבירת החוק ובסיסי צה"ל שנפרצים, ולוחמים שנשלחים למשימות הגנה בתוך הארץ, במקום להכריע את האויב בחוץ, ולנקום על אונס נשים ושריפת תינוקות, כשהדם עוד חם רק משלשום עם רצח 12 הילדים הדרוזים במג׳דל שמס.

 איננו יודעים מהן הראיות שיש בידי המשטרה הצבאית כנגד חיילי המילואים ששמרו על רוצחי אנסי ועורפי ראשים, שורפי תינוקות וחוטפי הילדים והקשישים של הנוחבה. ייתכן והחשדות מבוססים ובוצעה התעללות באסיר או באסירי נוחבה. אין לשכוח כי ישראל היא מדינת חוק וצה״ל הוא צבא ערכי ומוסרי המקפיד על ערכי טוהר הנשק וטוהר המידות ולכן חובה לחקור, ומותר אפילו לעצור לצורך חקירה. אבל לא ככה, זאת לא הדרך. לא רעולי פנים שמסתערים על חיילים ישראלים כאילו היו בעצמם אנשי חמאס. לא פעולות שפוגעות בלוחמים, במוטיבציה, בעצמינו.  וכמובן ש"לא ככה מוחים"-  לא שוברים את הכלים ולא חוצים את הגבולות ולא קורעים את החוטים העדינים בינינו בפריצה ובהסתערות על בסיס צה"ל!

אנחנו במלחמה קשה וארוכה, המתח הפנימי והמחירים הכבדים מעלים את מפלס הזעם, המשבר הפנימי מחריף ואנו רגע לפני המלחמה הגדולה.

 מה עושים עם כל הזעם שעולה בנו?

ב

אירועי שדה תימן הם דוגמה ל"מערבולת". ההגדרה של מערבולת היא שני זרמים מנוגדים שמתנגשים זה בזה, עד שהם יוצרים תנועת עירבול מסוכנת, שכל מי שנקלע אליה יכול לטבוע בה, כי היא חזקה ממנו.

והמערבולות האלו התעצמו לפני המלחמה, והן מתגלעות שוב ושוב תוך כדי המלחמה. והן טבעיות, והן מסוכנות. והן בעיקר משרתות את האויב, שמנסה לגרום לנו להרוס את עצמינו מבפנים. זה בסיס המלחמה הזו.

לכולנו כואב, כולם צועקים, והתחושה היא שאף אחד לא מקשיב.

בשנה האחרונה, כל צד היה בטוח שכל האמת אצלו. הרגשנו שהכל נ'חטף לנו' והאשמנו את הצד השני שבגלל ההתנהלות שלו "עוד נגיע לאסון". ושוב בשם "הזכות למחות" נחצה הקו , והגענו לסף הזעם שמוביל אותנו כבר להאשים את הצד השני: "בגללכם קרה האסון". נסחפנו למערבולת.

הדרך להיחלץ ממערבולת היא לא להילחם איתה. זה מתיש, וזה מסוכן. כי היא יותר חזקה ממך. הדרך לצאת ממנה היא דווקא באנרגיה שנעזרת שכוח של המערבולת. שחיה עם הכיוון שלה, עד שמגיעים לקצה שלה, ויוצאים בטבעיות. דווקא התנועה המעגלית המשלבת, ולא הנלחמת. אקטיביות רכה.

עוד דגש חשוב בהתמודדות עם סכנת טביעה בכלל ומערבולת בפרט, הוא הפאניקה. חובה לזהות אותה, ולהתמודד איתה. אחרת, הפאניקה וכוחות הסערה יטביעו אותך.

והמערבולות הן כאן כדי להישאר. ואלו מערבולות של שנאת חנם. שנאה שיש לה סיבות עמוקות.

ג

אז איך מתחילים להתמודד עם המערבולות האלו בעתיד?

קודם כל מה שהכי חשוב זה לזהות שנקלעת למערבולת. שאתה צד במעבולת. אתה אחד משני זרמים מתגדים. כן, אתה בעצמך. כי אם אתה לא מזהה שנקלעת למערבולת, אתה נסחף אליה בעוצמה. אתה חלק ממנה.

ואחר כך חשוב גם לזהות את הפאניקה. בלי מודעות לפאניקה, היא תשתלט עליך. כמו מה שקרה בסערת המשפט לפני המלחמה, וכמו מה שקרה השבוע בשדה תימן ובבית ליד.

ואחרי שזיהית שאתה צד במערבולת, ושאתה בפאניקה, בהתקף חרדה, מתחילה העבודה.

ד

דרושים בדחיפות

 – דרושים אנשים שיודעים לשאת הפכים – לנשום עמוק. נשיאת ההפכים מונעת היסחפות חזקה מדי למערבולת.

 – דרושים אנשים שזוכרים את ההקשר של מה שקורה פה – אנו במלחמת העצמאות בפעם השנייה: נלחמים בחוץ בשלל זירות כנגד אויב אכזר, ומבררים בפנים, בבית, מי אנחנו ומהם ערכי היסוד שלנו. ההקשר הוא העוגן שלנו מול המערבולת. וגם אם שוכחים לרגע, חובה להיזכר בו שוב ושוב.

 – דרושים מנהיגים שיודעים "גם וגם": גם להזדעזע ולזעוק כנגד החרפה המוסרית והיחס ללוחמים, ובד בבד להוציא גינוי חריף לפורצים לבסיס ולוודא שאירועים שכאלו לא יישנו!

– דרושים מכולנו עצבים של ברזל: לדעת לבטא את עמדתנו, אבל לפני הכל להוריד את הלהבות  בסביבתנו הקרובה. להשתחרר מהמערבולת.

 בין אם אתם יותר "ימין", ובין אם אתם יותר "בשמאל": למישהו כאן יש ספק שכולנו יחד רגע לפני תהום?

השבוע היינו על סף טביעה. משני הצדדים נעשו מעשים שלא ייעשו. וזה כבר מסוכן. מאד.

 בשעת מלחמה נדרשת אחריות לאומית. מכולנו. העצבים של כולם מתוחים, וזה הזמן לחשוב 10 פעמים לפני כל צעד רגיש.

 לא רק על ה"מה" לעשות ולדבר, אלא גם על  ה"איך" לעשות ולדבר.

ה

 ולסיכום, בניסיון לעשות סדר בכל הרעש, כמה אמיתות ברורות על קווים שנחצו ושכנראה רובנו מסכימים עליהם:

1.         המרוויחים העיקריים מהמראות הללו אתמול הם האויבים שלנו. אסור לנו לתת להם את התענוג הזה בזמן מלחמה.

 2.             לוחמי צה"ל הם גיבורים שמסכנים את חייהם למען כולנו.

 3.             מעצר שבוצע באופן שאיננו ראוי ומכבד את לוחמי צה"ל- הינו חרפה מוסרית. לא ייתכן שנתייחס ככה ללוחמינו הגיבורים שנמצאים בהתמודדות בלתי נתפסת חודשים כה רבים. חקירה, ואפילו מעצר? ייתכן. יחס תוך כדי מלחמה כאחרוני הפושעים? לעולם לא.

 4.             פריצה לבסיס צה"ל היא סכנה גדולה וראויה לכל גינוי "אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו". זה קו אדום שאסור שייחצה שוב! בשום מקום במדינה.

ו

כל משבר הוא תחילתה של לידה. אם מנצלים נכון את המערבולת, אפשר להפיק ממנה כוחות. אנרגיה.

לחברה הישראלית הזדמנות  להתעמק בערכי היסוד ובסוגיות המוסריות העמוקות ביותר, לגבש דעה מורכבת, ובעיקר להתחיל להקשיב אחד לשני – יש הרבה טוב שמפוזר פה בינינו.

⁠השינוי החברתי הזה הוא שורשי ותהליכי,  והיום יותר מתמיד אנו נקראים לציווי "האמת והשלום אהבו".

ההיפך משנאת חנם, ממערבולת "מוצדקת" ומסוכנת של שני צדדים, הוא אהבת חנם. אהבת חנם היא המודעות למערבולת, המודעות לפאניקה, והעבודה המתמדת והרכה על היציאה ממנה, בלי התנגשות מסוכנת, שמזינה אותה ומחלישה את כולם.

עם הנצח חייב להפסיק לחשוב קצר, אנו לא מפחדים מדרך ארוכה.

כי המערבולות יגיעו שוב ושוב ושוב. אבת כשאתה מוכן אליהן, אתה מתחזק מהן.

ניפגש במערבולת הבאה.

"כשהגלים מתחזקים החזקים מתגלים".