הנכונות לעשות מה שצריך // יצחק רבין
קשה מאוד להגדיר במדויק, מה הם המרכיבים באישיותך, שאותם קיבלת כילד בבית הוריך, משום שהדבר מחייב אותך לבוא ולומר מה אתה.
אני חושב שמה שקיבלתי בבית מעל לכל היא הנכונות לעשות מה שצריך, ללא הרבה שאלות, ללא חיפוש התכלית האישית, אלא מתוך ההזדהות האישית עם העניין.
זה נשמע כאילו בומבסטי, אבל אני חושב שזו האמת שחייתי אותה, שראיתי אותה לפני, שהיה לה ביטוי בחיי היום-יום בבית, והוא אחד הדברים העיקריים שעשו אותי מה שאני.
הדבר השני שלמדתי בבית הוא, דומני, שדברים גדולים לא נעשים על-ידי אדם אחד, אינם פרי הברקה של אדם אחד; הם תמיד חייבים להיות פועל-יוצא של עבודת אנשים רבים, של מאמץ משותף, של הצורך להביא קבוצה גדולה, לגישה אחידה, למכנה משותף, לנכונות משותפת.
דבר זה, אני חושב, קבע גם את דרך עבודתי.
והדבר השלישי הוא, לראות פחות את התכלית האישית.
ברור שאיש איננו נקי לגמרי משיקולים אישיים, אבל אפשר תמיד להשתדל לשעבד את השיקול האישי יותר לעניין הכללי, לא להתבלבל ולא לשכוח שיש עניין שהוא יותר גדול ממך.
אמנם נכון שאני אדם סגור במידה רבה. אינני יודע את ההבחנה של אדם ידידותי או לא-ידידותי; כל אדם אוהב לשמור תחומים מסוימים שהם שייכים רק לו לעצמו.
אבל יש אנשים שהם קלי-ביטוי יותר ויש אנשים שהם פחות מתבטאים — דומני שאני שייך יותר לסוג השני.
קשה לומר איך נוצרת דמותך, איך נוצרות התכונות המאפיינות אותך. זה בוודאי תהליך-התפתחות מסוים, ששרשיו נעוצים בגיל הרך.
ביסודו של דבר אני חושב שנשארתי פחות או יותר מה שהייתי.
(מתוך הספר בית אבי)
