הנסיך הקטן והשפע המדומה // חבורת הכותבים
היו כמה זרעים נוראיים בפלנטה שהיא ביתו של הנסיך הקטן – היו אלה זרעי באובב. קרקע הפלנטה הייתה מלאה בהם. אם מאחרים לטפל בעצי הבאובב, לנצח אי אפשר עוד להיפטר מהם. הם מתפשטים בכל רחבי הכוכב, שורשיהם חודרים את מעבה האדמה, ואם הפלנטה קטנה מדי ועצי הבאובב רבים מדי, הפלנטה מתבקעת לבסוף לרסיסים.
השפע המדומה, המתפשט בכל רחבי העולם (המערבי לפחות), משפיע באופן הרסני על נפש האדם ועל התנהלותו בעולם, ומעמיד בסכנה את קיום השניים.
על הסכנה הקיומית מתריעים רבים וטובים המניפים מעל ראשנו את גרזן הקטסטרופה העולמית. משאבי העולם, כך הם מתריעים, סופיים, וניצולם בקצב הגדול מקצב התחדשותם הטבעי – מסוכן. ייצור אינטנסיבי של מוצרים ההופכים לפסולת כמעט עם קנייתם, גידול שיטתי של חיות למאכל, ריבוי כלי רכב פרטיים, כל אלו גורמים לזיהום האדמה, האוויר והמים ובסופו של דבר את שינוי האקלים בעולם כולו. אכן, הפלנטה שלנו גדולה משל הנסיך הקטן, אבל אינה גדולה מספיק לכל מה שאנחנו מעמיסים עליה.
על נפש האדם כמעט ולא מדברים. מה קורה לנפש האדם כשמשדרים לו ש"הכול אפשרי" אבל החוויה העמוקה שלו היא אחרת? כשבאופן שיטתי ממעיטים את דמותו מ"צלם אלוהים" לצרכן? כאשר מכל עבר קוראים לו "תחמוד!"?
כוחם של הזרעים הרעים טמון בהידמותם לחלומות אמיתיים של האדם, חלומות של מלאוּת, של שפע, של צמיחה ושל התחדשות. דמיון זה מעודד את האדם להעניק להם מכוחו, לגדל ולהאדיר אותם, מבלי לשים לב שככל שהם גדלים, דמותו מתמעטת. סופם שהם מבקעים את הפלנטה. סופו, שהוא הופך למשרתם, משרת המשקה אותם בלשד חייו.
- מה ההשפעה של 'תרבות השפע' על נפש האדם, על פי הקטע?
- מה לדעתכם הבקשה של הכותבים מעצמם ומאיתנו כחברה?
