הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ // מיכה יוסף ברדיצ'בסקי
בשעה שלבנו ימוג, בשעה שחושך ימלא את נפשנו, אז נמשש במה שמחוצה לנו ונחפש משען לנו בעולם אחר מזה שלפנינו… הדלקת הנרות אני קורא לכל משאות-הנפש, לכל הרעיונות המאירים.
הנה האהבה בחלום עוזה, הנה הרחמים והחסד, אור המחשבה והדעה.
מה המה ספרי הדורות, אם לא הארת הנשמות. איזה אור מלוה אותנו ומאיר לנו. מה הוא היאוש והרקבון מול ניצוץ אחד של תקוה זורחת.
האור הוא מתן שכרנו, הוא הנשמה אשר בנו והד התפילה אשר בנו.
כל זמן שצדקה מאירה לנו, איזה חסד ואיזה רחמים, רצון ואמונה, כל זמן שלבבנו דובב איזו מלה, איזו הטבה, איזה כוסף וגעגועים, איזו תשוקה להיטיב ולהאיר, הרי האור נדלק, הרי החיים מאירים.
חסד הוא האור. חסד הוא-הדלקת הנרות.–
מיכה יוסף ברדיצ'בסקי (בן-גוריון) היה סופר והוגה דעות עברי, אשר טבע דפוסי כתיבה חדשים בספרות העברית, בתקופת התחיה לפני כמאה שנים.
לשיחה:
* מה מהות הסמל של "הדלקת הנרות" העברית לפי המקור?
* איזה פעולות בחיים שלנו הן מעין הדלקת נרות שכזו?
* איזה "נר" תדליקו היום? השבוע? השנה?
