על הסכנה שבפיצול הזהותי // דביר יששכר
בעקבות לימוד תנ"ך בספר מלכים, נכתב לקבוצת הלימוד "תורת האדמה" קריאה במקרא לצד מיזם "929 תנ"ך ביחד". אפשר להצטרף לקבוצת הווטסאפ בלחיצה כאן.
לצד הרעיון המרכזי והמוכר המלווה את ספרי מלכים – החשיבות העליונה של דבקות באלוהי ישראל – מסתתר בפרקים יד–יח מסר עמוק לא פחות, הנוגע לזהות המשותפת שלנו כעם.
מאז פיצול הממלכה לשתיים, ממלכת ישראל וממלכת יהודה מתנהלות כישויות נפרדות. ירבעם בן נבט מעמיד עגלי זהב כדי לנתק את הזיקה הדתית לירושלים, ומכאן ואילך שתי הממלכות מתמודדות בנפרד מול איומים מבחוץ ומבפנים, וכותבות סיפורים נפרדים.
אך המצב הופך למסוכן ומייאש עוד יותר כאשר הניתוק הפוליטי הופך למאבק אלים בתוך העם המפוצל. מלך ישראל, בעשא, בוחר לבצר את העיר הרמה על גבול ממלכת יהודה, במטרה ברורה להטיל סגר ולאיים: "לְבִלְתִּי תֵּת יוֹצֵא וּבָא לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה". הממלכות נלחמות זו בזו, והחומה שבעשא בונה אינה רק מכשול צבאי, אלא סמל מוחשי לחומה הולכת ונבנית בין אחים. כתגובה למצור, אסא מלך יהודה עושה מעשה קיצוני ובעייתי, הוא לוקח את אוצרות בית המקדש ומשחד בהם את מלך ארם, בן הדד, כדי שיתקוף את ממלכת ישראל ויאלץ את בעשא לסגת מהרמה.
השימוש שעושה אסא בגורם זר, מאוד לא פשוט ומעורר שאלות קשות. אולם המבט הרחב על האירועים חושף סכנה גדולה עוד יותר מהמלחמות עצמן – הפיצול הזהותי. מחלוקות פוליטיות ותרבותיות הן דבר טבעי וידוע בהיסטוריה של העם שלנו, גם אז וגם בימינו. אך ברגע שהניתוק המדיני מתעצם לכדי גבולות קשיחים, נתק מוחלט ואדישות לגורל האחר, הפיצול הופך לזהותי – כזה שגורם לנו לשכוח שאנחנו בני אותו עם.
אולי למרות המחיר הכבד שבהכנסת גורם חיצוני למערכה, עצירת הניתוק המוחלט שמרה בצורה מסוימת על חוט דק של זהות כללית משותפת שלא התנתקה לחלוטין. כמה פרקים לאחר מכן, הצעד הזה מקבל את תוקפו הרוחני והזהותי הגדול כאשר אליהו הנביא עולה להר הכרמל, מכנס את כל העם ומחזיר אותם אל התשתית המשותפת בקריאה האחת והנצחית: "ה' הוא האלוהים".
הסיפורים הללו מניחים לפתחנו תמרור אזהרה ברור. הפיצול בממדים השונים של החברה הוא איום ממשי, אך הסכנה הגדולה מכולן היא אובדן הזהות המשותפת. עלינו לעשות הכול כדי לשמור על חיבור בתוך הבית. הזהות שלנו מכילה בתוכה פנים שונות, דעות שונות וגוונים רבים – ועם זאת, מוטלת עלינו האחריות להחזיק אותה יחד, כעם אחד.
