העצים הראשונים בדגניה // עדות חלוצים
עוד בהיותם באום ג’וני, בטרם התישבו אנשי דגניה בנקודת הקבע, באב-אל-תום, החלו נוטעים בה עצים, ראשוני העצים היו שדרות הברושים, הקיימות עד היום.
הבתים היו עדיין בבניינם. נטעו גם עצי פרי – פרדס לימונים וגם עצי שקדים.
הארץ היתה קטנה והשמועה פשטה והיתה לבשורה מרנינה.
ברל כצנלסון אץ לדגניה לראות במו עיניו את השתילים הרכים והיה מלא התפעלות.
הוא חזה בעיני רוחו עצים עמוסי פרי מכסים את העמק השומם, וקרא: “בוסל אתה נוטע כאן ממש גן עדן”.
“כן” אמר יוסף בוסל, “רק שלא יגרשו ממנו את האדם הראשון”.
(מתוך עדת חלוצים של יהודית גלעד, הובא בספר 'טעם הראשונים' לציון יובל לקבוצת דגניה)
לשיחה:
- חלוצי בקעת כנרת ראו במעשה הפשוט של הנטיעה הד למעשה הבראשית של המסורת העברית. האם מסורת הבריאה העברית מהדהדת גם בהווי הישראלי שלנו כיום?
- כיצד היעוד האנושי במסורת העברית "לעובדה ולשמרה" מקבל ביטוי בחיבור בן אדם ואדמה בחוויית החיים שלנו?
- מהעדות עולה החשש המתחדש "מהגירוש" מגן העדן הבראשיתי, עד כמה תהליכי התבגרות של התנועה הציונית אכן גרשו אותנו מגן העדן החלוצי?
- באיזה אופן דווקא כיום מתוך השבר הלאומי שפוקד אותנו, תקופת 'הבראשית' החלוצית והעברית חוזרות להיות נוכחות ורלוונטית לתרבות ולחברה?
