הקבוצה כשעון מעורר ליחיד

הקבוצה כשעון מעורר ליחיד / אהרון דוד גורדון

הקבוצה – כמו כל צורה, הבאה להועיל לחידוש החיים – מחייבת, מטילה אחריות, וקודם כל – את החובה של עֵרות תמידית, בלתי פוסקת. החבר צריך להיות תמיד ער, שוקד בלי הפסק על תקנת המשק הכללי, הקבוצתי, אבל עוד יותר מזה הוא צריך להיות תמיד ער, שוקד בלי הפסק על תקנת משקו הפרטי, האנושי. וזהו מה ששוכחים, וזהו מה שקשה ביותר. המשק הזה הפרטי, האנושי. מלבד מה שהוא יותר לאין ערוך רחב, יותר כולל, בהיותו מקיף עולם ומלואו, הוא גם יותר מפורט לפרטים ולפרטי פרטים. החיים מורכבים מרגעים, מחזיונות ומעשים קטנים וקטנטנים. ודווקא מהקטנות האלה, הקטנות ברגעיותן והקטנות בערכן, מצטרפים כל היחסים בין בני אדם. ‘הווה זהיר במצוה קלה כבחמורה’, אמרו חכמי התורה, אבל יותר מזה אומרים החיים: ‘הווה גדול בקטנות כבגדולות’. אבל מי שומע את דברי החיים האלה וכאלה?

…פה אנחנו שוב רואים, כי יחסים רצויים, אנושיים בין בני האדם יכולים לבוא רק מתוך יחס רצוי, אנושי של האדם אל עצמו, אל החיים והעולם, כפי שהוא חי אותם. האדם אוהב את בני האדם, את כל החי, את כל העולם והחיים רק במידה שהוא רואה ומגביר בנפש עצמו מה שיש לאהוב, רק במידה שהוא חי אל מעבר לגבול פרטיותו המצומצמת. במידה שהוא חי או שואף לחיות כל מה שחי והווה עד לאין סוף. פה יש עבודה חינוכית גדולה ועמוקה, אבל איך תסביר את זה? כלום תמסור את זה בדברים, בהסברות, בבירורים, בדעות בתורות?

(הקטע לקוח מתוך מכתב ששולח גורדון לחבריו בקבוצת דגניה ממיטת חוליו בבית חולים בצפת. גורדון מקבל בשורה על מחלוקות קשות שפוקדות את חבריו ושולח אליהם את דבריו הנובעים “ממקום הפצע” כלשונו.

שאלות לשיחה:

• מה טענתו המרכזית של הקטע במילים שלכם

• כיצד מתבטא יחסו של אדם אל עצמו ביחסיו לאחרים? תוכלו לתת דוגמאות מחייכם?

• לפי הקטע המבחן הכי גדול הוא בפרטים הקטנים, מדוע? תוכלו להדגים?