התבגרות שעושה היסטוריה (לצד בגרות בהיסטוריה) //
מתוך מכתב תלמידי השמיניות מאשדות יעקב, 1943, תש”ג
האומנם לא נתבייש לשקר לעצמנו כי רק זהו המעשה אשר בידנו לעשות עכשיו – להמשיך לשבת על ספסל הלימודים, ולעסוק בהכנת תעודת הבגרות? האם לא מחללים אנו את התרבות הזאת שאנו עוסקים בה? האם לא לחרפה תהיינה לנו תעודות הבגרות הללו? האם אין אנו אומרים, כי האשם ברצח הוא לא רק הרוצח, אלא גם זה העומד מנגד ואינו מציל – ואנחנו עצמנו נעמוד מנגד? והלא יש בידנו לעזור, במלאכת ההגנה ובמלאכת ההצלה..ולמה אין הנוער זז? ולמה הוא ממשיך בשגרת חייו הרגילה?..אולם האם נסתפק בתביעה הזאת בלבד? אם אמנם דולק בלבנו זיק המצפון האנושי והלאומי, אם אמנם חי דם ישראל בדמנו – הן לא נוכל להרגיע את עצמנו בתביעה רק מאחרים, ובאותו זמן נישאר לשבת על ספסל הלימודים. הן קודם כל נבטל את ההסדר המיוחד הזה כלפי עצמנו ! חדורי הכרה זאת קמנו, קבוצת תלמידים ראשונה, הפסקנו את הלימודים, הלכנו למשק אשדות-יעקוב, כדי להתרכז יחד ולהתגייס בצוותא לתפקידי התגוננות. הננו עובדים במשק החקלאי, במלאכה ובחרושת.. הננו שלמים בהרגשתנו, כי העמדנו את עצמינו במקום הנחוץ, כי בכל מאמצינו הגופניים והנפשיים אננו מכינים את עצמנו לעמוד בכל תפקיד – להגן ולבנות, לעלות ולכבוש, להערות את כל יכלתנו. הננו קוראים לכם: הצטרפו אלינו!..נקום עכשיו, ללא דחיות, ונמלא את חובתנו האישית, הלאומית! נהיה ראויים ל'תעודת בגרות' אשר ההיסטוריה העברית המרה תעניק לנו! בואו, בואו הכול!
שאלות לשיחה:
- מה טוענים כותבי המכתב?
- אילו מכתבי שמניסטים אתם מכירים מההסטוריה הישראלית? השוו בין מטרות ומאפייני המכתבים?
- הציעו מה צריכים תלמידי ישראל לכתוב כיום במכתב פתוח לעצמם ולציבור?