התלם הראשון
יצחק זיו-אב. מתוך הספר אומרים ישנה ארץ, עמ' 60. ספריית מעריב
"העונה התאחרה. איכרי פתח תקווה נשאו עיניהם לשמיים בתחינה. לשווא, גשם לא בא. לבסוף ירדו טיפות זעומות. האיכרים חיכו להמשך ולא בא. יומיים לאחר רדת הגשם הראשון החליטו לא לצפות יותר. רתמו שוורים ויצאו לשדה לחרוש.
הם היו שישה. דוד גוטמן, דוד רגנר, נתן גרינגארט, יהושע שטמפפר, אליעזר ראב ובנו יהודה, הצעיר שבחבורת החורשים. הכל ביקשו לזכות ב"עליה" למחרשה, העבירוה מיד ליד, לסירוגין, כאשר יהודה ראב הולך אחריהם, כמדריך, לאחר שמתח את התלם הראשון לשם הכנסת המענית. […]
לימים יזכר במעמד יהודה ויספר, כי ר' יהושע החזיק, נרעש ובוכה, במחרשה, בירך שהחיינו, ואמר: "אשרינו שזכינו להיות מהלכים בתלם הראשון שחורשת מחרשה יהודית באדמת הנביאים". האיש שעשה בנעוריו כמעט כל דרכו מהונגריה לארץ ברגל חש במעמד ההיסטורי. התלם הראשון נמתח ביום השישי לחנוכה תרל"ט-1878. חג האורות.
הסיפור מתאר את חרישת התלם הראשון בפתח תקווה. מה היה כל כך משמעותי בחרישת התלם הראשון?
הסיפור מספר שכולם רצו לזכות ב"עלייה" למחרשה – ביטוי המזכיר עליה לתורה בבית הכנסת. האם אתם יכולים לחשוב על קשר בין הדברים.
האם ביום יום שלכם, קורה מצב בו אתם חשים שאתם חלק מההסטוריה? מתי?
יצחק זיו-אב (1907-2001) היה מראשי הקרן הקימת לישראל, מנכ"ל התאחדות האיכרים, סופר, עורך, עיתונאי ואיש ציבור ישראלי.
#ציונות #אהבת הארץ #שורשים