חבורה מחברת // האדמו"ר מפיאסצנה
ר' קלונימוס קלמיש שפירא, האדמו"ר מפיאסצנה (1889–1943), היה הוגה חסידי מעמיק ומחנך לרבים. בתקופת שהותו בגטו ורשה חיזק את קהל שומעיו בהתמודדות עם הייסורים עד להירצחו ב–1943 במחנה טרווניקי. תאריך יום השנה העברי שלו חל בתחילת חודש חשון, המקור להלן מתוך הספר 'בני מחשבה טובה' -ספר יסוד על האופק הרוחני של חבורות משימה. הקטע מתאר את אחד מתנאי הסף לחבורה כזו, שהיא תהייה גורם מחבר ולא מבדל גם כלפי חוץ:
וכן אנו מתנים בתנאי כפול שלא תגרום ח"ו חברתנו שום התגבלות עצמית ופרוד שאר ישראל שאינם בחברתנו. אדרבא ראשית ויסוד חברתנו היא אהבת ישראל ואהבת חברים באופן היותר חזק, משל לשרפה בעיר ובאו חברי מכבי אש לכבות ולהציל באמצעים שמתאימים לדעתם ולרוחם, האם בשביל זה ישנאו ויתרחקו משאר בני העיר שגם כן מצילים ומכבים כל אחד כפי יכולתו? התכלית היא אחת לכולם, לכבות ולהציל הנפשות הנמצאות בלהבי אש, רק כל אחד מציל כפי אמצעיו, והחברה יותר מצליחה בזה ומה שיעלה ביד החברה לא יעלה בשום אופן ביד היחיד.
שאלות לשיחה:
- מה צריך להיות היחס של בני החבורה כלפי מי שמחוץ לחבורה לפי הקטע?
- הציעו דוגמאות לחבורות מבדלות, לעומת חבורות מחברות
- איך ניתן להגביר את היסוד המחבר של החבורה כלפי חוץ?