חינוך לנתינה// ברל כצנלסון
הנתינה מעלה את בּעליה. וחינוּך לנתינה אף זה סעיף גדוֹל בּחינוּך. אנשים יוֹדעים לקחת גם מבּלי שיתחנכוּ לכך, אבל מידת הנתינה מַצריכה חינוּך וטיפּוּח, עד כּדי המדרגוֹת העליוֹנוֹת שבּמידה זוֹ – אהבת הנתינה, שׂמחת הנתינה. מידה זוֹ עשׂתה לא מעט בּעיצוּב דמוּת היהוּדי והחיים היהוּדיים: “הצדקה” היהוּדית, פּדיוֹן שבוּיים, התרת אסוּרים, מַתן בּסתר. אבוֹתינוּ ידעוּ לתת, אך מידוֹת הנתינה שלהם התאימוּ לצוֹרך זמנם ואינם מתאימים לצוֹרך זמננוּ, כּי בּימינוּ אנוּ בּחיי עמנוּ יש לנתינה תפקיד בּלתי-רגיל: בּנין חרבוֹת עם, בּנין מקלט וּמקדש לחיי עם.
וּמה עלוּבה נתינתנוּ לעוּמת צרכינוּ הקרקעיים, הישוּביים, התרבּוּתיים. היוּ ימים ואנחנוּ יכוֹלנוּ להתפּאֵר כּי עם של מנַדבים אנחנוּ…
בּעצם הימים האלה הטיל על עצמוֹ הפּוֹעל העברי בּארץ, זאת הפּעם השניה מאז החלה הפּוּרענוּת, “פּדיוֹן-עבוֹדה”, בּמכסַת שנים-עשׂר ימי-עבודה. נתינה מרצוֹן זוֹ היא נוֹספת על מסי-החבר המרוּבּים, על התרוּמוֹת לקרנוֹת, על תרוּמוֹת-רשוּת אחרוֹת ועל חוֹבוֹת העזרה ההדדית. אין לוֹמר שמידה זוֹ של נתינה קלה לכל אחד מאתנוּ. יש נאנקים תחת הנטל הזה ויש “ידידים” לפּוֹעל המרחמים עליו, אשר מאַשריו מַכבּידים עליו כּל כּך. אך בּכוֹח הנטל הזה זוֹקף הפּוֹעל את קוֹמתוֹ, וּבכוֹח הנתינה הזאת מקבּל כּל אחד מאתנוּ פּי כּמה וכמה ממה שהוּא מַחסיר מעצמוֹ. מעוֹלם לא היתה תנוּעת הפּוֹעלים בּארץ למה שהנָה אילמלא חוּש-הנתינה שטיפּחה בּחבריה.
ואף זהוּ תפקיד חינוּכי לבית-הספר: ללַמד לתת, לאַמן את היד הנוֹתנת וּלטפּח את הלב האוֹהב לתת.
בֶּרל (בּאֵרי) כַּצנֶלסוֹן 1887-1944 ממנהיגיה הבולטים של תנועת העבודה בארץ ישראל, הוגה דעות של הציונות הסוציאליסטית, עיתונאי, עורך וממקימי מוסדות ההסתדרות.
שאלות לשיחה:
- מה ההבדל בין נתינה לבין אהבת-הנתינה?
- האם זה תפקידו של בית ספר גם בעינכם? כיצד מחנכים לכך?
- שתפו בדוגמאות ובעצות להרגלים שמחזקים את אהבת הנתינה.