חלוציות וערבות הדדית // הגדרת "חלוץ" לפי טרומפלדור, מתוך "מגילת הגדוד" של זאב ז'בוטינסקי,
במסגרת תיאור פגישה שלהם מ-1916.
"חלוץ הוא מושג רחב הרבה יותר מ"צועד בראש". כמובן דרושים גם פועלים, ואולם לא זהו המובן של המלה חלוץ. לנו דרושים אנשים מוכנים לכל, לכל מה שתדרוש ארץ ישראל. לפועל יש האינטרסים הפועליים שלו, לחיילים ה-esprit de corps שלהם, לרופא למהנדס ולכל השאר יש הרגלים משלהם, אם אפשר לומר כך. אולם אנו צריכים להקים דור, שלא יהיו לו אינטרסים ולא הרגלים. מטיל ברזל סתם. גמיש – אבל ברזל. מתכת, שאפשר לחשל ממנה כל מה שיש צורך בו בשביל המכונה הלאומית. חסר גלגל? אני הגלגל. חסרים מסמר, בורג, גלגל תנופה? קחו אותי. צריך לחפור אדמה? אני חופר. צריך להיות חייל? אני חייל. משטרה? רופא? עורכי דין? מורים? שואבי מים? בבקשה, אני עושה את הכל. אין לי פרצוף, אין פסיכולוגיה, אין רגשות, אין לי אפילו שם: אני האידיאה הטהורה של שירות, מוכן לכל, איני קשור בשום דבר; אני יודע רק ציווי אחד: לבנות.",
"אין בני אדם כאלה" אמרתי, "יהיו".
יוסף טרוּמְפֶּלְדוֹר (1880-1920) היה לוחם יהודי, מנהיג ציוני סוציאליסטי וחלוץ. מהלך חייו, גבורתו ונפילתו בקרב תל חי הפכוהו לדמות מופת ציונית ולגיבור לאומי.
- מה עיקר המסר של הקטע? האם באמת ניתן להיות במקום כזה? מקום שבו "אין פרצוף" אין רצונות, אין חשיבה או אינטרס?
- מה ההבדל בין התמסרות ומסירות למחיקת העצמי והצרכים של האדם?
- האם יש נושא בעולמכם שאתם מוכנים להתמסרות שכזאת עבורו?
- עמדתו של טרומפלדור במגילת הגדוד משקפת את ראייתו את הערבות ההדדית. מהי ערבות הדדית עבורכם?
