חלק בחורבן ובבניין -דף לימוד
"כלום היינו עוד מסוגלים כיום הזה לתנועת-תקומה לולא היה עם ישראל שומר בליבו בקשיות עורף קדושה את זכר החורבן? לולא היה מייחד בזיכרונו ובהרגשתו ובהליכות – חייו את יום החורבן מכל הימים?
זהו כוחו של הסמל החיוני המגובש והמפרה בקורות עם. אלמלא ידע ישראל להתאבל במשך דורות על חורבנו ביום הזכרון, בכל חריפות ההרגשה של מי שמתו מוטל לפניו, של מי שאך זה עתה אבדו לו חירותו ומולדתו.."
(מתוך על 'חורבן ותלישות' מאת ברל כצנלסון)
דבריו של כצנלסון מהדהדים את מאמר חכמי הגליל: “כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בבניינה”- המסורת העברית והישראלית מושתתת על חיבור חי בין אבל והוקרה.
מי שאין לו האומץ להישיר מבט אל הכאב והחורבן, חזקה עליו שלא יאזור אומץ לפקוח עיניים גם בבוא הנחמה והבניין.
ולהפך, מי שמישיר מבט אל חורבן הימים ההם והזמן הזה, האומץ לקונן ולערוך את חשבון הנפש עשוי להיות האומץ המניע לפעולת בניין ולתקוות הנחמה שבחיק העתיד.
הלימוד המצורף נפתח בעצימת העיניים שהייתה חלק מתהליכי החורבן ההיסטוריים, הוא ממשיך אל התבוננות והתעוררות שמציע גורדון מתוך תהליכי החורבן של העת הזאת,
ומסתיים בשיר שהוא מלאכת חיים של מגע באבל ומתוכו במחויבות לבניין. לסיום נקרא יחד במקור מאת איריס חיים.
להורדת דף הלימוד לחצו כאן :
